אחותו של שמעון, ציפי לוי, נפגעה קשות מהמצב הביטחוני. היא ובעלה אברהם נאלצו לסגור את אולם השמחות "קזבלן", שפעל בשדרות במשך 25 שנה. העסק הלך ודעך עם כל מתיחות באזור, אך "הם היו צריכים להמשיך לשלם משכורות, מסים והתחייבויות לספקים, עד שלבסוף הם נכנסו לחובות ונאלצו לסגור את האולם", הסביר שמעון.
באזור התעשייה של נתיבות נמצאת זה 60 שנה מפעל לכלי עבודה, כלים טכניים וחקלאיים, בשם "יאיר אברהם". ישי אשורי, המנהל את החנות, אמר שכל אירוע מכרסם ביציבות הכלכלית של העסק כי "קודם כל, יש ירידה של 100%-85% בלקוחות, בעיקר מהמרכז ומהצפון". בד בבד, רוב עובדי המפעל, בעיקר אלה שיש להם ילדים קטנים, לא מגיעים וכך נוצר מצב שבו הם "יושבים במפעל ומחפשים תעסוקה". כל זאת, מבלי שהמפעל ממוגן.
כדי לנסות ללמוד על אורח החיים בימים המתוחים בעוטף עזה, פנינו ליוסף כהן. הוא ממפוני כפר דרום, שפונה בתוכנית ההתנתקות לפני 13 שנה, ומתגורר כיום ביישוב שבי דרום, שממוקם בין בית קמה לנתיבות.
ביום שישי שעבר הסתובבתי באזור והכל הזכיר לי עיר רפאים, הלכתי לחדר כושר והייתי היחיד", סיפר כהן, שמנהל בית מלאכה קטן בבעלותו. כבעל עסק הוא הבהיר כי "אי אפשר להתנהל במצב כזה. אין תנועת קונים, העובדים אומרים שהם חולים ולא באים. כל פעם יש בשישי אזעקה. צריך להפסיק הכל ולרוץ למיגון, וזה פוגע ובהחלט קשה".
סיפורים אלה, שמייצגים רק חלק קטן מהתושבים, גרמו לגורמים רמי דרג לצאת בהצהרות בסגנון "ליבנו איתכם ותהיו חזקים". החלטנו לבדוק מה עומד מאחורי ההצהרות, ואם יש מאחוריהן
ביטוי כספי.
חיפושים אחר פתרונות
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן אמר ל"ישראל היום" כי משרדו "באמצעות מעוף והסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים פועל בעוטף עזה באינטנסיביות בחודשים האחרונים
לחיזוק ולסיוע לעסקים אלה במגוון כלים ופעילויות. אני מזמין את בעלי העסקים האלה לפנות לאחד מסניפי מעוף השונים, בעיקר לסניף בשדרות, ולקבל את המענה הייחודי לכל עסק".
אז מה בדיוק מציעים לבעלי העסקים בעוטף עזה? השתתפות באירועים ובפעילויות המוגדרים תומכי כלכלה מקומית, פעילות שיווקית וסיוע לעסקים קטנים באירועים תומכים בעלות של יותר ממיליון שקלים, פסטיבל דרום אדום בתחילת השנה, יריד לשיווק אזורי לקראת פסח, שוק לילה בניר עם במהלך אוגוסט, יריד מתנות בחודש ספטמבר, שוק שמן זית בדצמבר, יצירת פורומים ומפגשים של בעלי עסקים, סיוע בעבודה מול רשויות בהקמת שלטי עסק, עזרה במסחר מקוון והדרכות קבוצתיות לצורך השגת מימון.
כל אלה הם נושאים טובים ויפים, אבל השגת מימון לפעילות שוטפת וסיוע בתזרים המזומנים המידלדל לבעלי העסקים - אין. עברנו לרשות המסים: אולי משם יבוא עזרם?
"אנחנו מתייחסים בעיקר לתיירות", אמרו ברשות המסים והוסיפו כי "יש התנהלות מולם בנושא, אנחנו בודקים את הדרכים לתת להם פיצוי כספי על הנזקים שנגרמו כתוצאה מהמצב, כשאנשים ביטלו ולא באו. כך גם לגבי אטרקציות תיירותיות בעוטף עזה, אבל אין מענה לפגיעה בעסקים אחרים מעבר לפיצוי של מס רכוש לעסק שנפגע פיזית.
קשה לנו לשים את האצבע על הנקודה ולדעת איך בדיוק עסק קטן שאינו תיירות נפגע כתוצאה מהמצב ואיך לפצות אותו, אלא אם כן אנחנו נמצאים בלחימה ממושכת כמו בצוק איתן, או במלחמה לבנון השנייה. פותחה נוסחה לפיצוי עקיף של עסקים שנפגעו כתוצאה מהמצב (פגיעה עסקית) דרך מע"מ. בעלי העסקים קיבלו אז פיצוי על ירידת המחזור בתקופת הלחימה בהשוואה לשנה הקודמת".
אם כך, מדובר בלחימה ממושכת או במלחמה, וזה עדיין לא המצב. פנינו לאיגוד לשכות המסחר, אולי להם הפתרונות לבעלי העסקים הקטנים בעוטף עזה.
עו"ד אוריאל לין, יו"ר האיגוד, הכריז כי "לא צריך להמציא שום דבר חדש" וגם הוא הפנה לנוסחה שפותחה במלחמת לבנון השנייה, לפני 12 שנה, ובה ניתן לכל בעל עסק שהוכיח כי נפגע כלכלית פיצוי לפי שלושה קריטריונים: נזק אמיתי לרכב, לבניין או למפעל עצמו; ירידה במחזור העסקי כתוצאה מהמצב בשל מוגבלות ביכולת לעבוד; ומתן הלוואות וסיוע לעסק ברכישת ציוד חדש, מיגון, רכב וציוד כיבוי אש, והכל דרך האוצר".
אז נוסחאות לא חסר, אבל גם בנוסחה זו מדובר בלחימה ממושכת או במלחמה של ממש, ואילו בעוטף עזה מדובר במעין מלחמת התשה. מעבר לכך, רוב בעלי העסקים שדיברנו איתם למודי ניסיון, קטני אמונה, ובעיקר אין להם הרבה כוח פיזי ונפשי לרוץ אחרי הפיצויים בביורוקרטיה המסובכת שלנו.
הם כבר הרי רגילים לשמוע את המשפט "ליבנו איתכם". כסף, כנראה, הם (שוב) לא יראו מזה.
