מעיין ברהום מירושלים נטמנה בהר המנוחות בירושלים. מאות חברים ובני משפחה הגיעו כדי ללוותה בפעם האחרונה. אחותה הגדולה ספדה לה: "מעיין שלי, אני לא יכולה להכיל את גודל האסון שלקח אותך ממני. לפני 17 שנה קיבלתי אותך במתנה. הכנסת אור לחיים של כ"כ הרבה אנשים. הייתה לי הזכות להיות אחותך. ביום שישי האחרון היתה הפרידה שלנו. שכבת לידי על החול, התרוממתי להסתכל, להתבונן עלייך, לראות שהכל בסדר. אני כ"כ מצטערת שלא יכולתי לגונן עלייך הפעם. אני מודה על כל רגע שהיית בחיי. אני מבטיחה לך מעיין – את כל מה שלמדתי ממך אשמור לעד".
בן זוגה של מעיין נשא הספד: "אני לא איש של דיבורים, אבל אמרתי לך תמיד שאני יודע להקשיב", אמר. "היית ילדה מיוחדת, מי שזכה להכיר אותך זכה בקרן אור בחיים שלו, בחיוך רחב לא משנה מה קורה. אני זוכר שישבנו לפני שבוע וחצי על המיטה, ואמרת לי שאף פעם לא אהבת ככה גבר. אני לא מבין איך זכיתי. זוכר שאמרת לי שאם תצליחי לגרום לי לבכות, עשית את שלך. אני מצטער אבל אני בוכה עכשיו כמו תינוק.
זכיתי והיה לי הכבוד לחלוק איתך חלק מחייך. תמיד האמנת בי גם כשלא האמנתי בעצמי, אני מבטיח לך שאשמור על כל חברייך ומשפחתך".
מעיין קיבצה סביבה חברים רבים, אשר חלקם ביקשו גם להיפרד ממנה במילים מול כל אוהביה.
"מעיין שלנו, מיוחדת שלנו", אמרה אחת החברות, "קשה לנו לעכל את העובדה שאת כבר לא כאן. היית עולם ומלואו. אתמול ישבנו החברים, בכינו, כאבנו ונזכרנו בך. אנחנו עדיים לא מעכלים ובטוחים שעוד שניה תקפצי מאיזה מקום, תגידי לנו שזה בכלל לא קרה ותספרי משהו מצחיק... כזאת היית מעיין, כולך אור ושמחה עם חיוך ענק, וככה נזכור אותך".
חברה נוספת של מעיין ספדה: "הזוי שצריך לכתוב לך מכתב פרידה, זה פשוט לא יתכן. איפה הצדק? חשוב לנו לומר שהיית מדהימה, תמיד אומרים את זה אבל אצלך זה באמת, חוסר הטקט שלך, האהבה האינסופית, הכנות... מעיין, ילדה יפה ומסקרנת, שגורמת לתחושה מדהימה. את חברה אמיתית. מיוחדת ויפה. נזכור לנצח את חייך הזוהרים והבהירים, ולא רק את המוות הנורא והאכזרי שלך.
"היתה לנו הזכות להכיר אותך, אוהבים אהבה אינסופית ומתגעגעים לעד, ובטוחים שתמשיכי להאיר עלינו מאיפה שאת נמצאת, ביי מעיין".
חברה אחרת של מעיין אמרה בבכי: "זה לא נתפס, קשה להבין שזה קרה. אנחנו מחכים שמישהו יעיר אותנו, אבל זה לא חלום. אנחנו שבורים, לא יודעים מה לעשות, רק רוצים אותך, לדבר איתך, לראות אותך. מקווים שאת במקום טוב יותר. אנחנו כבר לא נהיה אותו דבר, אבל את תהיי חלק מאיתנו גם מרחוק. אנחנו אוהבים אותך".
ידיד של מעיין ספד לחברתו: "העיניים שלך הן כמו זרקור מסנוור. כמה אהבתי אותך, רק אלוהים יודע. הבנת אותי בצורה הכי עמוקה שאדם יכול להבין, היית הפסיכולוגית שלי. אני רק חושב על איזו קרן אור חמה את, ואני בוכה. נתת לי תקווה בעולם הזה. היית כ"כ חשובה בחיי, הצלת אותי כ"כ הרבה פעמים. קשה לי שאת חלק מהעבר, הלוואי ולא הייתי מתעורר הבוקר".
חברה אחרת אמרה דברים דומים ובצער ספדה למעיין: "הכרת אותי כמו שאף אחד לא הכיר אותי. כזה אדם מכיל, פסיכולוגית של כולם, בוגרת, מחושבת, בעלת מוטיבציה לעזור וללמוד ולהתנדב. לא פגשתי אנשים כמוך. מעיין, שתדעי שאת האדם שאני הכי אוהבת ומעריכה. את תהיי איתי בכל דבר שאני אעשה".
צור ניסה להציל את חברותיו, "עד שכוחותיו אזלו"
בבית העלמין במזכרת בתיה התקבצו מאות בני אדם ללוות את צור אלפי ז"ל למנוחות עולמים. בן 17 וחצי היה צור במותו, והותיר אחריו הורים ואחות.
בניגוד למצופה, דווקא משפחת אלפי יצאה במסר תומך למרות האסון הכבד. אביו של צור, רון, אמר: "אין בנו כעס, רק אהבה. אנחנו מחבקים את החבר'ה מהמכינה היקרה ושולחים תנחומים לכולם. המסר שלנו הוא – תמשיכו לטייל ותהיו טובים לכולם".
האחות יעל סיפרה על ילדותם והתבגרותם המשותפת ואמרה: "אני עדיין מחכה שמישהו יגיד לי שזה לא אתה. היית לי כמו אח תאום, החבר הכי טוב, מודל לחיקוי. מעולם לא פגשתי בן אדם טוב כמוך. אני מקווה שטוב לך במקום שאליו הלכת, שהחיים היו טובים אליך, שעם הזמן אלמד לקבל את האסון הזה. תשמור עלינו מלמעלה, אתה תמיד איתי בכל צעד".
סבתו של צור, פנינה, ספדה לנכדה ואמרה בין היתר: "נכד יקר שלי, לבי ולבנו בוכה בדממה. קשה לי כל כך. לא לזה ציפיתי. מותו של נכד בא עליי בהפתעה בלתי צפויה. לא היו לי מילים לכתוב עליך. זו קללה. קללה. ריבון העולם, שסבתא תספיד נכד? ממתי הורים יספידו ילדים? נסחפת במערבולת הזו, במים האדירים שלא יכולת להם עם כל הכישורים שידעת. גם שחייה, גם צלילה, גם טיפוס. וכל הכישרונות האלה לא עזרו לך לצאת, לעלות למעלה. שמעתי שניסית לעזור לחברים, להציל אותם. זו הקרבה עצמית אצילית של מנהיג מלידה".
בני המשפחה וחבריו של צור שמעו מניצולים שצור ניסה להציל את חברותיו, "עד שכוחותיו אזלו והוא נסחף. זה מאוד מתאים לו. הוא לא חשב להציל את עצמו אלא את האחרים".
החברה, לירי אוריאל סיפרה בראיון לגלי צה"ל: "כנער שכל חייו היו לעזור לאחרים, בזמן השיטפון הוא נתן לילדים שנסחפו להיתלות עליו ולטפס עליו למעלה עד שהוא פשוט לא הצליח להחזיק יותר. הוא היה ילד מדהים, לב ענק ונשמה ענקית. הדרך שהוא מת, שהוא ניסה להציל אחרים, זה פשוט ממחיש את החיים המדהימים שהיו לו, שתמיד שם אחרים לפניו. הוא היה ילד עם כל כך הרבה חלומות".
אוהדי קבוצת הכדורסל של הישוב שעתידה לשחק הודיעו כי יניפו שלטים לזכרו במשחק הקרוב. גם מועדון הפועל תל אביב, שאותו אהד, פרסם הודעת השתתפות בצער על מותו, ונבחנות דרכים להנצחת שמו.
סבה של אלה: "הקב"ה, קטפת את הפרח הגדול ביותר"
בבית העלמין במישור הדומים הובאה למנוחות אלה אור, תושבת מעלה אדומים. אמה, שרית, נפרדה בדמעות: "אלה שלנו. באנו להיפרד ממך. אלה יקרה שלי. נולדת באחת בלילה בליל שבת. אחות קטנה. ילדה מלאת מרץ ושמחת חיים. אוהבת לסייע ולעזור. מצטיינת בלימודים. אוהבת טיולים בטבע. ילדה דעתנית. מנהיגה. אמרת לנו שבשנה הבכה תלכי לשנת מכינה לתרום ואז לצבא. רצית להיות מדריכת חי"ר. היית ילדה ערכית. מש"צית. אוהבת את הארץ. מלווה בטיולים ומדריכה
אני כמו כל אמא. דואגת. חופרת. שולחת הודעות. איפה את. מתי את חוזרת. תמיד היית משיבה 'אימוש אל תדאגי אני בדרך'. לא הספקתי לראות אותך ברביעי אחה"צ כשארגנת את התיק לטיול הגיבוש. איזה גיבוש. עשרה ילדים הלכו. התעכבתי קצת בביה"ס. בהתחלה לא הסכמתי שתחתמי בשמי על אישורי היציאה. שלחת לי את הטלפון של המדריכה. דיברתי איתה. איך יוצאים במזג אוויר כזה סוער. כל הארץ סוערת. לא קיבלתי תשובות. הבטיחו לי שהכל יהיה בסדר ומאובטח, אבל שום דבר לא בסדר. בערב עדכנת אותי שאתם לנים בעין תמר. שלחת לי תמונה בבוקר באוהל וכתבת לי לא לדאוג. ביקשתי ממך שלא תעמיסי על הגב. מאז לא ענית לי יותר. הלכת, אלה שלנו".
רפי אנגל, סבה של אלה, אמר: "אהובת ליבנו, עדינה, צנועה, חכמה, אוהבת לעזור לכולם. הקב"ה, קטפת את הפרח הגדול ביותר. אנחנו עדיין לא מאמינים ולא מעכלים את גודל האסון. אלה, כמה שמחת ללכת למכינה, הרגשת גאווה גדולה. כשחששנו מהטיול, התשובה של המדריכים היתה 'אל תדאגו, תסמכו עלינו'. והרי התוצאות".
עוד המשיך הסב: "לפני שלוש שנים עברנו לגור במעלה אדומים, להיות ליד הנכדים והנינים. כל הזמן אמרת, 'סבתא כמה אני אוהבת את האוכל שלך, כמה טוב שעברתם לפה'. אנחנו לא מעכלים את האסון שנפל עלינו וכבר מתגעגעים לחיוך שלך".
