סאן אוף מארלי
רוהאן מארלי, הבן של אגדת הרגאיי שהטביע את חותמו על העולם ב-36 שנות חייו, מספר בריאיון בלעדי ל"ישראל היום" שלא נשאל אף פעם על ילדותו, על הרעב ועל מלחמת הקיום שלו • אבל אין בו טיפת התמרמרות - הוא יורה בקצב מסחרר את פילוסופיית המשפחה והמותג

צילום: GettyImages
לפני שנים, כשנכנסתי לחנות של "האוס אוף מארלי" בקניון כלשהו כתלמיד פרסום צעיר, הרגשתי שנכנסתי למקדש. לא רק מקדש לבוב מארלי, אלא למותג בכלל. הבנתי שמדובר בלא פחות ממוזיאון לאיך שמותג צריך להתפתח ולשמור על רלוונטיות; איך להתמודד עם העולם הצרכני החדש. המותג הזה שידר לי שכסף וערכים זה כן משהו שיכול לדור בכפיפה אחת, אז התחלתי לחקור ולקרוא על המותג ולחפש מה סוד הקסם הזה. הכל הוביל אותי למקום אחד - רוהאן מארלי, אחד מבניו של בוב. מאז התחלתי לעקוב אחריו באינסטגרם, שם הוא פעיל במיוחד.
לתת לעולם בחזרה

כמה פעמים שלחתי לו הודעה שאני רוצה לראיין אותו, אבל אף פעם לא זכיתי לתשובה, מה שלא הפריע לי לשים לעצמי למטרה לפגוש אותו, או לפחות לדבר אתו. לרגל חגיגת יום ההולדת ה־73 של אביו, ימי הולדת שמצוינים בישראל ב־13 השנים האחרונות, שלוש האחרונות בחסות "האוס אוף מארלי", נפלה בידי ההזדמנות כפרי בשל.
עורך הכלכלה כאן העלה תמונה שלו עם רוהאן לרשת חברתית ואני ניצלתי את קשריי כדי לדחוף את עצמי לעניין. "לך, פגוש אותו ותביא סיפור", אמר לי, ועשה לי את היום.

התקשרתי מירושלים כדי לדעת מתי אוכל לפגוש את מארלי והוא אמר שאין לו זמן, כי הוא נוסע לכותל. לבסוף הוא הציע שאפגוש אותו בתל-אביב ואוכל לראיין אותו בדרך לירושלים. קפצתי על המציאה!
בשיחה אפופת עשן, במכונית דחוסה בנגנים וחברים הוא סיפר לי את כל הסיפור כמעט בנשימה אחת. בחרתי להביא אותו כמו שהוא, בקצב הייחודי שלו, בקופצנות, באנרגיה הנשפכת ממנו.

רוהאן מארלי עם יהודה הראל בביקור בירושלים // 
משמאל: האב הגאה 
בוב מארלי
לפני 7-5 שנים התחיל להתגבש הקונספט. יום אחד נוצרה לי ההזדמנות כמי שמיצג את המשפחה בעולם העסקי, כשהייתי בתערוכת ces ופגשתי את אלון קאופמן שהיה מעוניין לעבוד איתנו. הייתה לי באותו יום גם פגישה עם האנשים ממותג האוזניות 'ביטס' של 'דוקטור דרה', אני לא ידעתי כלום, אז שאלתי את אלון אם הוא יכול לבוא איתי לפגישה איתם. הלכנו יחד לפגישה. אלון התרשם שחסרה להם מודעות לסביבה וזה הספיק כדי שלא נתקדם משם.
הפגישה הזו עם אלון עזרה לנו למצוא את הפוקוס שהיה חסר לנו. הבנו שאנחנו צריכים לחזק את הקיימות כערך במותג שלנו. התחברנו לזה.

מאז אלון ואני התחלנו מסע שלם בארה"ב, למצוא את המעצב הנכון והאנשים הנכונים לבנות את הקונספט הזה.
העבודה עם אלון קאופמן הייתה מדהימה מההתחלה. הוא הבהיר לי מיד מה הוא רוצה ממני. "אני צריך שתיגע באנשים, הם צריכים לדעת מהי הגישה של מארלי, אני לא חושב שאנשים מבינים את זה, כי כשהייתי בבית שלי ודיוויד ברוזה הציג לי את המוזיקה של אבא שלך, מייד הבנתי את זה", הוא אמר לי.
בשביל אלון כל הקשר למארלי התחיל כשדיויד ברוזה הראה לו את הפרויקט "נגנו בשביל שינוי", אז הוא עדיין לא הכיר את המשפחה. במפגש הזה הוא הבין את גודל ההשפעה שהייתה לאבא שלי על העולם. "כשמוזיקאים מכל העולם ניגנו שיר אחד אלון היה המום. וואוו האיש הזה משנה את העולם וזה מה שאלון אמר לי ובגלל זה אני מאמין בו: כל החיים שלי עשיתי הרבה כסף מעסקים, אבל אף פעם לא עשיתי משהו שהיה אמיתי ושמייצג את האנושיות, משהו שמרגיש טוב ושאני נותן בחזרה לעולם. עם מארלי, אני יכול לתת חזרה, לחיים ולבוב מארלי שהשפיע כל כך על העולם ושייצג את המורשת שלו". זה מה שהוא אמר לי כשעוד היינו בשלב הדיבורים. ואני אמרתי לו שזה נשמע נפלא, איך אנחנו עושים את זה? והוא אמר לי: אני צריך אותך. אני עוסק בטבע וזה מה שחיבר את אלון לגישה הזו. אבל הוא עשה אתנו את הצעד של להביא את הטבע גם למותג המוזיקה שלנו.

חנות "האוס אוף מארלי" בדיזנגוף סנטררוהאן מארלי עם יהודה הראל בביקור בירושלים.
אמרתי לו אם אתה צריך אותי זה חייב להיות אני. בזמנו הייתה לי חוות קפה. הוריתי לעובדים שאסור לנו להשתמש באף סוג של כימקלים, כי מאמיני הרסטאפראי (הדת בג'מאיקה) צריכים לאכול מהאדמה. לא רציתי להרוויח מבחינה כלכלית משימוש בחומרים שמחלישים את העובדים ואת הצרכנים וגורמים לבעיות רפואיות. האדמה צריכה להיות מסוגלת לחבק ולאהוב אותי ואני זה שצריך לשתות את הכוס קפה הראשונה ואני לא יכול לשתות משהו שאני לא מאמין בו, משהו שמזיק לי. לכן למדתי איך לקחת חווה ולבנות סביבה קהילה ואיך לדאוג לסביבה ולאדמה. אמרתי לו שאני לא אוכל לדבר על "האוס אוף מארלי", כשיש לי חוות קפה שדואגת לסביבה ואני אדבר שקרים בצד השני. כל העסקים צריכים להיות עם אותם ערכים. אם זה לא אמתי, אם זה לא אני, אז אני לא עושה את זה. אז הוא אמר לי: על מה אתה מדבר? ברור שאנחנו הולכים לדאוג לסביבה ולערכים של מארלי והרסטפארי. זה מה איך שאני רוצה לעשות. והתחלנו את התהליך של להציג את שמירה על האקולוגיה גם בעולם המערכות האלקטרונית ולפתח את כל החומרים הממוחזרים הנדרשים.
"העסקים שלי; ולא להיפך"

כשבנינו את היצירה הראשונה חיפשנו את כל אלו שמבינים בשמירה על הסביבה ומיחזור ומעצבים שלא חושבים שראגי ומארלי זה רק אדום, ירוק וזהב, אלא שמבינים את הפילוסופיה. כאלה שיוכלו להביא לידי ביטוי את כל הערכים שלנו לתוך העולם האלקטרוני, שעדין לא מכיר את החומרים האלו. לא מספיק לי לשים את התמונה של אבא שלי ולמכור. אנחנו חיפשנו משהו שייצג את הבית, את הבנים הצעירים, אבא שלי הוא ראש הבית, אבל כולנו כאן בבית עובדים ביחד ובונים. אנחנו כמו אבא שלי שפתח מותג מוזיקה משלו ושהביא את הפילוסופיה שלו לעסק ואנחנו רוצים להמשיך את זה.
אז חזרתי למשפחה וסיפרתי להם על אלון ועל התפיסה שלו. בנינו מצגת מדהימה, שכללה את כל מה שקשור לשמירה על הסביבה, האתוס של החברה, איך הופכים אידאולוגיה וערכים למציאות שאפשר לגעת ולהרגיש מחוץ למוסיקה. כולם התלהבו.
התחלנו ללכת למפעלים באסיה שמשתמשים בפלסטיק וכל מיני חומרים שמזיקים לסביבה. אמרנו להם שיש לנו רעיון חדש בשבילם. לא היה אכפת להם לשמוע, אבל החברה שלנו הייתה צריכה למצוא בעצמה את החומרים כדי להביא לחברות האלה, כי הן לא היו מבזבזות את הזמן שלהן על לימוד התחום. מהן מבקשים דברים זולים והן יודעות להרוויח את הכסף שלהן מזה. זה היה משהו חדש בשבילן. אבל עשינו את זה שינינו חלקים מקווי הייצור שלהן כדי שיתאימו לשומרי איכות הסביבה, בשביל 'האוס אוף מארלי'.
אז פשוט לקחתם באמת מוצר מההתחלה עד הסוף.
"לגמרי. מא' ועד ת'. הדרך שבה מארלי עושים עסקים – שונה.
"הדבר הראשון שאני אומר, החיים זה העסקים שלי והעסקים שלי זה החיים שלי. מה זה אומר? אהבה זה החיים שלי והחיים שלי הם אהבה. עסקים זה שגרת היומיום שלי. כל דבר שאתה עושה הוא חלק מהחיים שלך, אם אני עושה עסקים, אז העסקים שלי יהיו כמוני ולא אני כמו העסקים. זו השורה התחתונה. זו ההשראה שהופכת לשינוי.

"העסקים צריכים להיות איך שאתה רוצה שהעולם יראה בשביל הילדים שלך. ככה אתה צריך לעשות עסקים. אם אתה לא יכול לעשות את זה, אז אל תעשה עסקים, כי זה יהיה עסק לטווח קצר, בלי חזון והעסק יגרור אותך למטה".
כמה חנויות יש לכם?
"בישראל יש לנו 600 נקודת מכירה, ואנחנו ב־90 מדינות או 120, אני לא יודע, אבל אנחנו בהרבה מדינות".
מה אתה מרגיש כשאתה נכנס לחנות של האוס אוף מארלי?
"חנות שלנו ממש יש רק אחת בכל העולם. זו החנות בדיזנגוף סנטר".
חנות אחת בכל העולם?
"כן. וכשאתה נכנס לשם אתה מרגיש בתוך מקדש. מרגישים את האהבה".
למה רק בדיזנגוף?
"הקשר שלנו לישראל הוא מאוד עמוק. הפעם הראשונה שביקרתי בישראל הייתה ביחד עם החבר שלי אלון קאופמן. הוא הציג אותי לאחיו רונן קאופמן שהוא המנהל של 'האוס אוף מארלי' פה בישראל, ולכל המשפחה שלו, ולקח אותי לטייל בכל ישראל והציג לי את התרבות. ישראל היא מקום מיוחד לרסטאפראי. אחי זיגי נשוי לאורלי חגי. אז איזה מקום יותר טוב מפה?"
הרשים אותי גם שאתם מקצים חלק מההכנסות שלכם לצדקה.
"זה הסגנון של מארלי. כשגדלתי ראיתי את אבא שלי עוזר לאלפי אנשים, והוא פשוט נתן ונתן, אז ברור שגם 'האוס אוף מארלי' יעבוד באותה צורה. אנחנו תורמים לארגונים כמו 'שמור על העולם'. בדיזנגוף סנטר יש לנו שיתוף פעולה עם הקניון: שתלנו על הגג עצים ועזרנו להם להפוך ליותר ידידותיים לסביבה".
אתה יכול להגיד שאתם מרגישים שאתם מקבלים יותר כשאתם נותנים יותר?
"זה לא עניין של חשבונאות. אנחנו לא צריכים לחשבן כמה נותנים. וגם כשאתה נותן לי כסף אני לא סופר אותו, אתה אומר את הסכום שיש שם וזה מה שיש שם, אבל כשאני נותן כסף למישהו אחר, אני דואג שהוא יספור כמה יש בדיוק. כך גם אני מקפיד על מה שאני נותן, לא על מה שאני מקבל".
איך זה לנהל עסק עם המשפחה, במיוחד משפחה מורכבת כמו שלכם...?
"אנחנו 4 בנות ו־7 בנים. למשפחה שלנו יש שני ראשים, זיגי וסדלה. מה שהם אומרים זו השורה התחתונה, כי הם מבינים הכי טוב את המשפחה והביזנס שלה. אני איש הפיתוח העסקי. ובכל פעם שיש בעיה אנחנו מתיישבים מסביב לשולחן ומוצאים פתרון ביחד. אבל הם מחליטים, כי הם מודעים לכל המכלול והם לא מחפשים קיצור דרך".
אם אבא שלכם היה חי והיה נכנס לחנות שלכם בדיזנגוף סנטר, מה הוא היה אומר?
"אומרים שבן הוא כמו האבא. אבא שלי היה נכנס לחנות ופשוט מתיישב ומרגיש בבית. הוא היה מסתכל על הקופסאות ואומר 'זה יפה מאן'".
מה יכול לשנות את העולם יותר - עסקים או מוזיקה?
"אתה יודע מה ישנה את העולם? אם אנשים יקיימו את מה שהם אומרים, כי הכוונות של האנשים טובות. הם אומרים תחילה את הדברים הנכונים ורק המחשבה השניה הופכת לרעה ולכן צריך לדאוג שנעמוד במילה הראשונה שלנו. הדבר הראשון שאנחנו אומרים בבוקר הוא "בוקר טוב", אז למה שאחרי זה יגיע רע?"
האם אתה חושב שהדור הבא של המשפחה יידע לשמר את הפילוסופיה הזו?
"אתה יודע מה? לכל אדם יש את הזכות להחליט על הדרך שלו, כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה לעקוב אחרי הדרך שלנו ולקוות שהם יעקבו גם אחריה. זהו. המפתח בשבילם הוא תמיד לפענח מה מקור המידע שלהם ואם הם יכולים להגיד לי מה מקור המידע שהם יונקים ממנו ואם הוא יותר טוב משלי, אז שילכו בדרכם.
"אבא שלי אמר לי פעם, אם אתה תמשיך לעשות בעיות, אתה לא תהיה הבן שלי ואתה יכול להסיר את עצמך מהמסורת שלי, אבל אתה תמיד יכול לחזור. תזכור שתמיד יש לך בחירה וכדאי שתמיד תעשה את הבחירות הנכונות, כי יש לך אבא, אמא ומשפחה שהם דוגמאות טובות, אל תתנהג כאילו אתה ילד אבוד שאין לו מנהיג. אל תהיה טיפש, אל תסתכל החוצה כשהכל מונח בתוך הבית".
מה אנשים מפספסים לגביך? מה לא שאלו אותך אף פעם?
"רוהאן, מאיפה אתה? איפה נולדת? קינגסטון, ג'מיקה, מעיר קטנה שניקראת 'ספרד הקטנה', זה איפה שהייתי רץ ומטייל. גדלתי עם זוג נעלים אחד. הייתי צד ציפורים כדי לאכול, חייתי מבקבוקים שהחזרתי לחנויות. ככה גדלתי. בוב היה אבא שלי, אבל לא היה לי את הכסף שלו. בזמנו, בוב נתן כסף לאימא שלי וכנראה שזה לא היה מספיק בשביל שנינו. אז הייתי צריך למצוא מזון בעצמי. אנשים לא יודעים על המסע, הם רק רואים אותך וחושבים שנפלת מהשמים והם לא שואלים: איך היו לך החיים מההתחלה".