לשמור נגיעה
פרשת המסרונים העלתה למודעות את סוגיית הקירבה שבין חוקרים לשופטים • "ב־33 שנה לא ראיתי מקרה שבו היה קשר מסרוני בין שני התפקידים", אומר השופט צבי סגל בראיון ראשון לאחר הפרישה • האם הבעיה נעוצה בהיעדר תחלופה בין השופטים?

פרשת המסרונים שנחשפה בערוץ 10 בין שופטת בית משפט השלום בתל אביב, רונית פוזננסקי־כץ, לחוקר רשות ניירות ערך, עו"ד ערן שחם־שביט, העלתה לדיון את סוגיית זיהומי החקירה בהליך המשפטי.
"אני רואה לאחרונה שמנסים לגמד את מה שהשופטת עשתה אבל קשה להפריז בחומרת הדברים", אומר למוסף "ישראל השבוע" עו"ד אבישי אביעד, מומחה לדיני משפחה ותביעות אזרחיות, "בחמש עשרה שנות עבודתי כעורך דין מעולם לא היה לי טלפון פרטי של שופט או שופטת. אין מצב כזה שבו שופט מתכתב עם עורך דין שהוא צד בהליך ובטח לא במעמד צד אחד".
עו"ד אביעד מסביר כי מעבר לעבירה האתית החמורה שהשופטת עברה, מדובר בזיהום ההליך השיפוטי ועבירה פלילית: "זוהי הפרת אמונים פר אקסלנס. מבחינה ציבורית, מדובר במה שנקרא משוא פנים. אנו מאמינים ויודעים ששופט שופט לפי מה שהוא רואה מולו אחרי שהוא שומע את שני הצדדים. לא ראוי לתת החלטות במעמד צד אחד. ברגע שאתה מדבר עם צד אחד, אתה לא שומע את הצד השני. כשאדם מגיע לדיון שבו נסגרה כבר הדלת ומנסה לטעון ולשכנע שופט שכבר החליט בלי שהוא יודע שמאחורי גבו סגרו כבר דיל, זו פגיעה חמורה ביותר באמון הציבור במערכת המשפטית".
עו"ד יוחאי שלף, שותף במשרד איתן, מהולל ושדות ומומחה בליטיגציה ועבירות צווארון לבן, מוסיף גם כן על חומרת הפרשה: "כל קשר אישי של צד כלשהו במשפט עם השופט, ולו עקיף, עלול 'לזהם' את ההליך כולו. גם אם אין בקשר כדי לפגוע באובייקטיביות של השופט, הרי שגם מראית פני הצדק היא דבר הכרחי כדי שהציבור ייתן אמון במערכת המשפט".

"לשופט יש אחריות עצומה"
אז עד כמה פרשת המסרונים היא אכן תופעה נדירה? "היה מקרה שפורסם בעבר ובו שופטת הועמדה לדין באשמה של זיוף פרוטוקולים", אומר ל"ישראל השבוע" סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, השופט בדימוס צבי סגל בראיון ראשון לאחר הפרישה, "אך לא היה, אם זיכרוני אינו מטעני, דבר דומה לפרשה הנוכחית מבחינת סוג הקשר ואופן מימושו של הקשר בין שופטת שמנהלת דיון במעצר לבין חוקר שמופיע בפניה".
סגל, שניהל במשך 15 שנה את הרכב הפשעים החמורים ולאחרונה ישב בערכאת הערעור בבית הדין הצבאי לערעורים בתיק אלאור אזריה, מוסיף ומסביר: "בהליך של בקשה להארכת מעצר חשודים יש לנו חשוד שלא יודע דבר וחצי דבר מה הממצאים נגדו. כל זמן שהוא בחזקת חשוד ועד שלא הוגש נגדו כתב אישום, הוא לא זכאי לעיין בחומר הראיות שנאסף נגדו מחשש לשיבוש הליכי חקירה. גם אם הוא מצויד בסנגור המוכשר ביותר, הוא במצב מאוד נחות לעומת החוקר.
"לכן לשופט יש במקרה הזה אחריות עצומה. לטעמי, זו אחת העבודות הקשות ביותר משום שתוצאתה עשויה לגרום להארכת מעצר של חשוד שעומדת לזכותו חזקת החפות. לכן החשיבות של השופט היא כפולה ומכופלת. הוא אינו שומע רק את טענות הצדדים ואת חקירות הסנגור את החוקר, ואז הוא בעצם היחיד שיכול לשמש סנגור אמיתי לחשוד, שנמנע ממנו ומסנגורו לדעת מה מחזיק החוקר בידיו".

"חייב להיות ריחוק"
השופט סגל מסביר כי ב־2016 הנתונים הראו כי בתום השנה נוהלו כ־180 אלף תיקי מעצרים המתחלקים לממוצע של כ־500 תיקים ליום ב־18 בתי משפט. בסופו של יום, מונחים בפני כל שופט בין 50 ל־60 תיקי מעצרים ליום, ומתוכם פחות מ־60 אלף בשנה יתפתחו לכלל הגשת כתב אישום. "כאשר באים לבסס הארכת מעצר של חשוד שעומדת לו חזקת חפות ושכלל לא בטוח שיוגש נגדו כתב אישום", הוא אומר, "אין ספק שחייבת להיות שמירה על ריחוק בין השופט לבין החוקר או התובע בהליך הזה. גם בהליכים שבהם מותר לקיים הליך משפטי במעמד צד אחד, יש טעם לפגם בפגישה בין שופט לבין חוקר משטרה או תובע בלשכה. המראית חשובה לא פחות מהמהות. לכן יש לקיים דיונים כאלה באולם המשפטים".

האם היית עד למקרים שבהם שופט החליף מסרונים באופן ישיר כל כך עם אחד הצדדים במשפט שאותו הוא מנהל?
"אני לא מכיר מקרה אחד בכל 33 שנותיי בשיפוט שבהן היה קשר מסרוני בין שופט לבין חוקר. גם אם יכולה לקרות סיטואציה בלתי נמנעת, זה צריך להיות חריג שבחריגים. הדבר חייב להיות מצוין בפרוטוקול הדיון ולהגיע לידיעת החשוד. זה ברור שמה שקרה הוא בהחלט בעייתי ולא היה צריך לקרות. עם זאת, כדי למנוע מצבים כאלה יש לראות את הפרשה בראייה מערכתית כוללת. אפשר שהקרבה היתרה נוצרה בשל אישיותו של השופט שאפשר זאת או בשל התנאים שלא אפשרו אחרת, או בשל שניהם יחד. אני רוצה להאמין שזה היה משהו תמים".
האם יש כאן בעצם הפרת אמונים מצד השופטת - עבירה פלילית ולא רק עבירה אתית?
"מאחר שהוחלט על הגשת הליך משמעתי, אני מנוע מלהתבטא בנושא".
הייתכן שמדובר רק בקצה הקרחון? מה עוד קורה בלשכות השופטים שאנו איננו יודעים?
"גם אני, כמו כל אחד אחר, שואל את עצמי אם מדובר במקרה יחיד. אני לא מכיר מקרים נוספים, אני מאוד מקווה שזה מקרה יחיד וחריג.
"אני רוצה לשבח את שרת המשפטים ונשיאת בית המשפט העליון שידעו לטפל במקרה הזה במהירות האפשרית כאשר העבירו את זה לטיפול הנציב", מוסיף סגל, "לאחר שהנושא עובר לדיון משמעתי, אני חושב שלגופו של עניין מוטב שאני לא אביע שום דעה, אלא אאפשר לגוף האמור לטפל בנושא המשמעתי על פי הדין לדון בכך ללא כל מעורבות של גורם חיצוני".
אחת הבעיות המערכתיות שמציין השופט סגל היא היעדר רוטציה מספיקה בין השופטים המנהלים את תיקי המעצרים. "מתחילה להיווצר היכרות עם הזמן, כמו במקרה המדובר, בין החוקר לבין השופט. הפרדה ושמירת ריחוק במקרה זה הן הכרחיות. אחרת, זה עלול לחרוג ולהגיע עד למצבים בעייתיים. בסופו של יום, הכל מתחיל ונגמר באישיותו של השופט הדן בעניין הזה. תפקידה של החקירה הוא לא רק להביא בסופו של דבר לכתבי אישום נגד נאשמים אלא גם לחשוף חפים מפשע. עלול להיווצר מצב שייעצר אדם, יאבד את חירותו, הוא ומשפחתו יתמוטטו ובסוף יתברר שאין ראיות להגשת כתב אישום".