עסקת הגז הגדולה: הפסימיות טבעה בים
ביום שכזה אני נזכר בנאומי הדמגוגיה הזולה של המתנגדים למתווה מהמחנה הסוציאליסטי • פעם נוספת הוכח שנתניהו הוא שחקן שחמט שמותקף על ידי שחקני דמקה • דעה

הבוקר (שני) פורסם על עסקת ענק למכירת גז ישראלי למצרים. דלק קידוחים ונובל אנרג'י חתמו על עסקה שמוערכת ב־15 מיליארד דולר. מעבר למשמעויות הכלכליות שיש בעסקה לטובת אזרחי ישראל, יש לה ערך ביטחוני אסטרטגי מהמעלה הראשונה. יש רק לקוות שהמשטרה בלחץ התקשורת לא תפתח תיק חקירה 5000, כדי לבדוק כיצד קרה שחברות ישראליות מרוויחות מהשקעה במאגרי גז שבמשך שנים ארוכות איש לא התייחס אליהם ברצינות.
ביום שכזה אני נזכר בהפגנות הגדולות יחסית נגד המתווה, בנאומי הדמגוגיה שנישאו על ידי חברות כנסת מהמחנה הסוציאליסטי ובפרשנויות נפל שנמרחו על כותרות ענק בעיתונים כלכליים. כמו לדוגמה "מתווה הגז לא יתרום לביטחון ישראל ואף עלול לסכן אותה", או "נתניהו נינוח וזחוח בוועדת הכלכלה", "פצצה בבג"ץ" ועוד כהנה וכהנה.
כמו בסוגיות רבות בעבר הוכח שוב שנתניהו הוא שחקן שחמט שמותקף ונרדף ללא הרף על ידי שחקני דמקה, שלא מוכנים לפרגן על הישגי מדיניותו בכל תחומי החיים.

את עסקת הגז יש לבחון עם דברי שר החוץ האמריקני לשעבר ג'ון קרי, שאמר בוועידת מינכן שסעודיה, מצרים, ירדן וישראל לחצו יחדו על ארה"ב לנקוט פעולות חריפות נגד איראן, המהווה סכנה ליציבות במזרח התיכון כולו. נתניהו והמודיעין הישראלי היו הראשונים לזהות את הסכנה האיראנית והצליחו במאמצים ניכרים וייחודיים להקים ציר מרתק אל מול הסכנה המוחשית.

"מחנה השלום" שהתבלבל בין אופוזיציה לשלטון לבין אופוזיציה למדינה, מסתכל בעיניים כלות איך הימין מסוגל לקיים מערכת קשרים מסועפת עם מדינות ערביות חשובות מבלי צורך למכור את שטחי המולדת בנזיד עדשים למנהיגי טרור פלשתינים. מערכת קשרים שרב מאוד הנסתר בה על הנגלה.
השמאל ברוב תסכולו, מאחורי מעטה כוזב של מאבק לטוהר מידות ולערכים מוסריים, מנסה להביא לחילופי שלטון בלי צורך בבחירות. למזלה של ארץ ישראל רוב הציבור מזהה את הרדיפה ומואס בה, הוא מבין שהמערכה היא על הבית ושלמות המולדת.