המחבל מחוות גלעד הפך לגיבור פלשתיני
ככל שהזמן עובר וישראל לא מצליחה לשים את ידה על אחמד ג'ראר, הופכת דמותו לאגדה מקומית • הכשל המודיעיני עשוי להביא לחקיינים

בעקבות המצוד המתמשך אחר אחמד ג׳ראר, מפקד חוליית המחבלים שרצחו את הרב רזיאל שבח, השאלה אינה האם יצליחו כוחות הביטחון הישראלים להניח ידם ולעצור או לחסל את מפקד חוליית המרצחים - אלא מתי.
ואולם כך או כך, ג׳ראר הפך ברחוב הפלשתיני ובקרב הצעירים לאגדה חיה, גיבור של ממש המצליח להערים פעם אחר פעם על כוחות הביטחון, על שלל לוחמי היחידות המיוחדות, הדחפורים ובעיקר המידע המודיעיני הלקוי המאפשר לג׳ראר להעלם מתחת לאפם של כוחות הביטחון פעם אחר פעם כאילו בלעה אותו האדמה.
לא ניתן להתעלם מהעובדה כי הכשל הוא במישור המודיעיני. אם תשאל כל ילד בנפת ג׳נין מיהו אחמד ג׳ראר והיכן הוא מסתתר יצביעו כולם על שדות גידול הטבק ומתחמי שריפת הפחם בפרברי העיר.
סביר להניח שג׳ראר ששירת כקצין במנגנוני הביטחון הפלשתינים מכיר כל פתח נחבא ומקום מסתור באזור, ועדיין, על אף היכרותו עם תנאי השטח האיש צריך לאכול, לשתות, להחליף בגדים ובקיצור יש מי שמסייע לו.
סביר להניח גם שהמסייעים אינם מהמעגל הגרעיני של מקורביו. ג׳ראר שמאז שנות נעוריו גדל כבן של ״שאהיד״ לאחר חיסול אביו נאסר ג׳ראר מבכירי הזרוע הצבאית של חמאס בגדה ב-2003 מודע היטב לעובדה כי זמנו כאדם חופשי הולך ואוזל והטבעת סביבו מתהדקת. אולם למרבה הצער בחסות מודיעין לקוי ופשיטות חסרות תועלת של כוחות מיוחדים, זכה רוצח שפל ופחדן כמו ג׳ראר המקריב את משפחתו וביתו, לשוות לעצמו בקרב הציבור הפלשתיני תדמית של גיבור עשוי ללא חת. סוג של זורו פלשתיני המערים פעם אחר פעם על כוחות הביטחון הישראלים.
לא יהיה זה מפתיע אם בקרב צעירים פלשתינים יהיה מי שיבקש ללכת בעקבותיו ולחקות את מעשיו.
ג׳ראר יתפס חי או מת אולם למרבה הצער את הקרב הזה הפסדנו.