הנשיא ריבלין ספד לחיים גורי: "שרת כלוחם ולחמת כמשורר"
המשורר הלאומי מובא בשעה זו למנוחות, ומאות הגיעו לחלוף על פני ארונו ולחלוק לו כבוד • הנשיא ריבלין: "אינני יודע כמה אנחנו כשירים למציאות בלעדיך" • בתו אמרה: "אבא חי כל רגע באופן מלא בחייו, אהב את הארץ הזו עד הסוף - אבקש שכך כולם יזכרו אותו"
מאות בני אדם הגיעו לחלוק כבוד אחרון למשורר חיים גורי שהלך אתמול (חמישי) לעולמו והוא בן 94. נשיא המדינה ראובן ריבלין ספד לגורי בטרם הובא למנוחות בבית העלמין בגבעת שאול בירושלים: "בוקר בלי המשורר הלאומי שלנו, כן - אם לא הפשטות, היית המשורר הלאומי שלנו בזמננו. ולא בגלל הרצינות שבה התייחסת להיותך משורר, אלא משום חרדת הקודש שבה התייחסת לעם שלנו, לאומה שלנו, למדינת ישראל ולתפקיד שלך בה".
ריבלין המשיך: "נשאת את הלאום במילותך. היית אוהב וכואב. מבקר חריף ונביא זעם, מאוהב וקנאי. נאמן בכל מילה, בכל מדרך רגל, בכל הנפת יד. שוררת כלוחם, ולחמת כמשורר. ודבריך תמיד יצאו מקרב לב. הקשבנו לך, לא רק בגלל 'הרעות' ו'באב אל וואד' – אלא בגלל שידענו שמי שכתב אותם, הוא תמיד וקודם כל, בשר מבשרה של הארץ הזו, של האומה הזו, בשר מבשרו של העם הזה.
"גורי היקר, חיים אהוב ליבנו, כשהושבעת כלוחם פלמ"ח נשבעת כי בנשק המופקד בידיך 'אלחם באויבי עמי, בעד מולדתי, בלי כניעה ובלי רתיעה, ובמסירות נפש'. ב-1947 נשלחת אל מחנות העקורים, אל 'האח הלא נודע', כפי שקראת להם אחר-כך. היית חבר בארגון צבאי שפוגש את השורדים מהתופת. השבועה קראה לך, ואתה הלכת להילחם באויבי עמך. אך אז חזרת להילחם בעד מולדתך.
"גם כשהנחת את הנשק, פעלת על פי השבועה. לא היתה בך עצם אחת אישית. כולך, חיים, היית עם. וכך אתה כשהיית צבר, 'צִיַּת קוֹצִים צְרוּבָה', הבנת שאליק לא בא מן הים ויש צורך לספר בישראלית את התופת של השואה. כפי שאמרת פעם, 'לא נכון שאליק נולד מן הים, ואין לו אבות, והוא נגד הגולה. לא שלא היו שעות קשות של מתח וניכור וזרות. אבל הפגישה עם הגולה הייתה גם פגישה של שותפות אנושית וחמלה וחסד'. כך אתה אמרת, אלה מילותיך".
ריבלין הוסיף כי "כמו זקיף ניצבת יום יום לתעד את משפט אייכמן, משפט שבו חברו השורות הארץ ישראליות, 'הנה מוטלות גופותינו' אל סיפורי הזוועה על דוכן העדים. סיפורים שלא נתנו לך מנוח והמשיכו ללכת איתך ואיתנו אל 'המכה ה-81'. טרילוגיה שהייתה גם כתב אישום באמצעותה חשפת לנו, הישראלים, הצברים, את מה שלא היינו מסוגלים לשמוע, את 'המכה ה-81'. אף אחד לא כעס עליך, רק לביקורת שלך הסכמנו להקשיב. כי אתה היית תמיד, כולך, בתוך המציאות. מאה אחוז בתוך כל ויכוח, בתוך כל אירוע. נטוע בתוך החיים כאן, 'בלי כניעה, בלי רתיעה, במסירות נפש'.
"גורי יקר, חיים, פרקים שלמים בתולדותיה של מדינת ישראל למדנו דרך העט שלך. גילמת בחייך פרקים שלמים של 'עמוד האש.' שואה ותקומה, מלחמה ושלום. החיים העבריים, הישראלים, היו עבורך תמיד פלא שאיננו מובן מאליו. שיעור שיש ללמוד, מאבק שבו הטוב חייב לנצח, ואנחנו למדנו את המציאות דרך המבט המתחדש תמיד, המתפלא תמיד שלך. בעולם שמעלה פרות קדושות על מזבח בכל שעה, בעולם שבו האישי הוא החשוב ביותר, היית לנו פאתוס. גם בשיריך האישיים ביותר, הכואבים ביותר, זרמו בעורקיך מדינה ועם, עבר ועתיד, ומעל לכל הייתה תמיד הרעות.
"ההבנה שאנחנו חיים בזכות מי שרצו אל האש עבורנו. הידיעה שזכות קיומנו היא בעבודה הקשה להותיר אחרינו אומה ומדינה וארץ ראויות לילדינו ולנכדינו. 'ואהבת לרעך כמוך'. מישהו עוד זוכר, חיים, שאתה תיווכת בין אנשי קדומים, לבין ממשלת המערך? אינני יודע כמה אנחנו כשירים למציאות בלעדיך, אבל אני מבטיח שנמשיך במקום שבו נפל עטך, להילחם נגד האויבים ובעד המולדת במסירות נפש. לא ניכנע, לא נירתע, ונעשה זאת תמיד כשאתה איתנו, לצידנו. כי אי אפשר בלעדיך".
נשיא המדינה פנה למשפחתו של גורי ואמר: "אנו מחבקים אתכם היום, ומקווים שתמיד נהיה ראויים לזכרו".
חמוטל, בתו של גורי, שמיררה בבכי סמוך לארונו של אביה שהוצב ברחבת תיאטרון ירושלים, אמרה: "איבדנו אבא נפלא, איש מדהים, יוצר דגול. הוא חי כל רגע באופן מלא בחייו. אהב את הארץ הזו עד הסוף. כך אני זוכרת אותו וכך אבקש שכולם יזכרו אותו. איבדנו את השורש העמוק שלנו, את האבא, את הבעל האהוב".
גורי, חתן פרס ישראל לשירה, נחשב לאחד המשוררים הגדולים בשירה העברית, ופרסם יותר מ-12 ספרי שירה ועשרה ספרי פרוזה. בנוסף עסק בעבודה עיתונאית ותרגום שירה, פרוזה ומחזאות צרפתית.
במהלך השנים זכה גורי, ממשוררי דור הפלמ"ח, בפרסים רבים, בהם פרס ביאליק, פרס סוקולוב ופרס נוימן. לפני כשנתיים הודיע כי אינו מעוניין לקבל את פרס שרת התרבות ליצירה בתחום הציונות לשנת 2015, על ספרו האחרון "אף שרציתי עוד קצת עוד". גורי נימק את הסירוב בכך שספרו אינו עוסק כלל בציונות.
