באשר לסוגיית הגרעין האיראני, ציינו במכון כי למרות שממשל טראמפ עוין את ההסכם, הוא נשמר בשנה האחרונה וקשה לראות כיצד אפשר יהיה לשפר אותו בדרך חד-צדדית, כמו חקיקה בקונגרס, כיוון שהמעצמות הנוספות השותפות להסכם קרוב לוודאי לא תשתפנה פעולה.
עוד ציינו במכון את התבססות איראן בסוריה ב"יום שאחרי", והזכירו שהמלחמה בסוריה הוכרעה לטובת הקואליציה שתמכה באסד, וכך התחזק מחנה איראן ותומכיה - משטר אסד וחיזבאללה. יחד עם זאת, ההכרעה לא הובילה את מלחמת האזרחים לסיומה והלחימה צפויה להימשך. לפי הערכת המכון, האתגר העיקרי לישראל הוא כוונת איראן להתבסס בסוריה מבחינה תשתיתית וצבאית, ולהפעיל משם באמצעים בעלי מאפיינים והיקף שנעדרו מהזירה עד עתה, בדגש על מיליציות שיעיות הפרוסות בדרום סוריה.
כמו כן, הידוק היחסים בין המחנה השיעי–איראני למחנה האסלאם הפוליטי הסוני בהובלת טורקיה וקטאר מחמיר את האיום מצפון. עם זאת, חשוב לציין שבנקודת הזמן הנוכחית האיראנים אינם "על הגדרות", והאיום נמצא עדיין בשלבי התהוות ראשוניים.
בזירה הפלשתינית, מציינים במכון את הידוע - יש קיפאון, והתרחקות ה"עסקה האולטימטיבית" של הנשיא טראמפ. כישלון שתי החלופות המרכזיות של הפלשתינים בשני העשורים האחרונים - אסטרטגיית הטרור מחד גיסא ובינאום הסכסוך מאידך גיסא – עלול, לפי ההערכה, להובילם לאימוץ "אסטרטגיית המדינה האחת". עוד ציינו כי בזירה הפלשתינית הפנימית חלו התפתחויות שיש להן פוטנציאל להוביל למהלכים משמעותיים מול ישראל – בין אם לכיוון של המשך הנתק בין הצדדים ואף הסלמה, ובין אם לכיוון התנעה מחודשת של תהליך מדיני.
לאור ניתוח זה, ממליץ המכון לישראל להמשיך במדיניות "המערכה בין המלחמות" נגד הציר האיראני בזירה הצפונית, באמצעות שילוב פעילות צבאית ותקשורת אסטרטגית (טילים ומילים). עוד המליץ המכון לעסוק בהכנות למלחמת הצפון מול שלושת הגורמים – סוריה, חיזבאללה ואיראן, כמו גם בנוכחות הרוסית. על פי המכון, על ישראל לחתור לגיבוש הבנות רשמיות עם ארה"ב, שתהיינה מעוגנות בהסכם דו צדדי מקביל בנוגע לאסטרטגיה משותפת מול האיומים האיראניים במזרח התיכון. לאסטרטגיה זו שלוש שמטרות: למנוע מאיראן השגת נשק גרעיני או התבססות על סף הגרעין, "מרחק אפס" מפצצה; לבלום את הפעילות החתרנית האיראנית באזור ואת תמיכתה בטרור; ולפגוע במאמצים לחיזוק יכולותיו הקונבנציונליות של הצבא האיראני, שיבסס את ההשפעה האיראנית באזור.
המלצה נוספת של המכון היא חידוש התהליך המדיני, שכן, על פי ראשי המכון "עוצמתה האסטרטגית של ישראל, נכונות העולם הערבי לתרום לתהליך המדיני ומידת האהדה מצד נשיא ארצות הברית מעולם לא היו כל כך חיוביים עבור ישראל, והם מהווים הזדמנות היסטורית שאאסור למדינת ישראל להחמיצה. אומנם, הסיכוי להגיע להסכם קבע קלוש עד בלתי אפשרי, אך מהלכים מוסכמים עם ארצות הברית והמעצמות עשויים להוביל להישגים חיוניים בקיבוע פרמטרים עתידיים להסכם (שיפור ביחס לפרמטרים שהציג הנשיא קלינטון), בקידום תנאים לגיבוש הסכם בעתיד ולמימושו בהצלחה, ובעיקר בעצירת הגלישה הנוכחית למדינה אחת, שתהיה בהכרח לא יהודית ו/או לא דמוקרטית". כן המלית המכון להאיץ את המוכנות לעימות אפשרי קרוב באמצעות בחינה וקידום פרוייקטים מרכזיים שיידרשו בעימות עתידי עם חיזבאללה ואיראן. "חשוב שהקבינט יקדים לדון ולהתכונן זמן רב לפני העימות, ולא יתמודד לראשונה עם סוגיות מסובכות וגורליות אלו בזמן המערכה עצמה", נכתב.
