שי סולבי (,(22 עם שיתוק מוחין
מועדון החברים של שי
בכל מוצאי שבת בכרמיאל מתאספים שי סולבי (,(22 המתמודד עם שיתוק מוחין, וכ-20 חברים בעלי מוגבלויות לאירוע חברתי כדי להתחיל את השבוע בצורה משמחת, ועורכים, בין השאר, מסיבות קריוקי. שי, שאחראי ליוזמה, פנה לפני כשנתיים לכמה גורמים בעיר, בין השאר לחבר המועצה אבי פלדמן, ובסיועם מצא מקום לפעילות.
כשנולד שי עם שיתוק מוחין, הוא ננטש על ידי הוריו הביולוגיים. הוא שהה בבית חולים וכמה חודשים במשפחת אומנה. בספטמבר ,1996 כשהיה בן שנה, שי אומץ על ידי משפחת סולבי שעלתה לישראל מאנגליה עם חמישה ילדים. למרות שהרופאים סברו כי יש סיכוי שלא יוכל לדבר וללכת, משפחתו נלחמה והשקיעה בטיפול בו. כיום, לאחר ניתוחים ברגליים, שי מתנייד בעזרת הליכון. "רצינו לתת לשי הזדמנות שווה", מספרת שירלי אמו.
לפי שלוש שנים הגיע שי לחוג הריצה של עמותת "אתגרים" - תחילה כמשתתף שקשור לשני מתנדבים, וכיום - בחוג עם הליכון בלבד, כשהמתנדבים רק משגיחים עליו. "אני משתתף במרוצים ובמרתונים, וגם בחוג של 'אתגרים' וגם חניך בתנועת כנפיים של קרמבו", מספר שי. סתיו חברו מוסיף: "הוא דוגמה לכל אחד". "אם אתה שואל את שי אם הוא נכה, הוא אומר שהוא לא נכה אלא רק אדם עם בעיות", אומרת האם, "הוא מפזר אופטימיות, יש לו רצון אינסופי".
טוראית אורי שלמון (,(19 עיוורת מלידה
נאבקה להתנדב בצה"ל - ותשמש מש"קית חינוך
עבור טוראית אורי שלמון, היום הבינלאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, הוא רק עוד תאריך בלוח השנה. העובדה שהיא עיוורת מלידה לא הפריעה לה לצלוח את כל ההליכים הביורוקרטיים הארוכים והמייגעים שהביאו אותה באוגוסט האחרון להתנדב לצה"ל.
שלושה חודשים חלפו מאז נכנסה לבסיס חיל האוויר ברמת דויד, שם היא עתידה לשמש מש"קית חינוך בשנתיים הקרובות. "שני האחים הגדולים שלי, ההורים שלי וכל המשפחה שירתו בצה"ל, וכולם נזכרים בתקופה הזאת כמאוד טובה בחיים שלהם", היא מסבירה, "לא ראיתי בעיוורון שלי מכשול בדרך לגיוס לצה"ל. לא חשבתי שלא אוכל לתת את מה שאני רוצה לתת". עוד מספרת אורי כי "הצבא היה צריך לעכל שאני מכניסה תוכנות שלא קיימות בצה"ל, דוגמת תוכנות של כתב ברייל. הצבא לא מכיר את התוכנות האלה כי הן אזרחיות, לכן עבר קצת זמן עד שקיבלתי את המחשב עם התוכנות שאני צריכה. תמיד יש קשיים, החיים לא קלים, אבל צריכים להיות אופטימיים. ואם יש משהו שאני מתוסכלת או עצבנית ממנו, אני מנסה לא להגיע
למקום של לרחם על עצמי. יהיה קשה זה בטוח, אבל עם הכל אפשר להתמודד". בין השאר, שלושה חודשים לפני שהצטרפה לצבא תרגלה אורי את המסלול מביתה לתחנת האוטובוס ומשם לש"ג של הבסיס ולמשרד שבו היא מתנדבת.
כוח הרצון של שלמון עזר לה גם בילדותה כשהשתלבה במסגרות לימודיות רגילות. עד כיתה ט' למדה ברמת ישי, שם נולדה וגדלה. בהמשך למדה במגמת רדיו במכללת אורנים וסיימה את הבגרויות בהצטיינות. במסגרת בחינת הבגרות עשתה שש תוכניות רדיו, אבל רק באחרונה סיפרה שהיא עיוורת. "ראיתי את הרדיו כמקום שאני יכולה להביא בו את עצמי כבן אדם נטו", היא אומרת, "להראות את היכולות והכישורים שלי... אני לא מסתירה את העיוורון, הוא קיים, אבל יש גם דברים מעבר שלפעמים לוקח זמן להסתכל עליהם, והרדיו סייע לי לחדד למאזינים את הראייה הזאת".
