ריבוי השחקנים בזירה הסורית מקשה על קביעת הסדר החדש במדינה • הניצחון הרוסי הושג הודות לברית צינית עם איראן וטורקיה, אך זה לא מפריע לחגיגה של פוטין • אמריקה נותרה מחוץ למשחק, ולישראל יש סיבה לדאגה • פרשנות
בימים האחרונים שב ומכריז נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, על ניצחון בסוריה. כך בפגישתו בראשית השבוע עם הנשיא הסורי בשאר אל־אסד, וכך גם בפגישה עם נשיאי איראן וטורקיה אתמול.
אבל פוטין יודע היטב כי הכרעה בקרב היא דבר אחד, אבל כינון שלום והשבת היציבות למדינה המוכה בזו הם עניין שונה לחלוטין. לשם כך אין די במפציצים ובטילי שיוט וגם לא בלוחמים איראנים. לשם כך זקוק פוטין לרצונה הטוב של טורקיה ולשיתוף פעולה מסויים מצד המורדים, אותם אלו ששרדו את המהלומות הרוסיות־איראניות על ראשם.
המשימה סבוכה במיוחד לא רק בשל ריבוי השחקנים בזירה הסורית ובהם ירדן וסעודיה, קטאר ולבסוף אף ישראל, אלא גם ובעיקר משום שההישג הרוסי הושג תודות לברית אינטרסים צינית בין רוסיה, איראן וטורקיה, שרק בקושי מסתירה על חוסר האמון ואף על העוינות ביניהן. דומה שהדבר היחיד המשותף לשלושתן, ולכל הפחות למנהיגיהן, היא האיבה הבלתי מוסתרת לארצות הברית, שנגדה, ולאו דווקא נגד דאעש, הם שילבו ידיים בסוריה.
פוטין מבקש אפוא להכות על הברזל בעודו חם, כשהכל עוד נתונים תחת הרושם של הישגיו הצבאיים בשדות הקרב ולנסות לרקוח עסקה שתביא את המלחמה לסיומה. שהרי כל עוד לוחשות הגחלים בסוריה, עתיד ההישג הרוסי במדינה זו אינו מובטח.
בעסקה של פוטין כל אחד אמור לתת את חלקו. המורדים יאלצו להשלים עם המשך שלטונו של בשאר, שהרי לפוטין אין כל כוונה ורצון, וגם לא יכולת להחליפו. אבל בשאר יאלץ להשלים עם המשך קיומן של מובלעות בשליטת המורדים ולהכיר באלו כשותפים לניהול ענייניה של האוכלוסיה החיה במובלעות אלו.
גם ישראל מתבקשת שלא להפריע ואף להשלים עם המשך נוכחותה של איראן בסוריה. בתמורה דאגו הרוסים להרחיק את האיראנים מקו הגבול ברמת הגולן ויש להניח שיוסיפו להעלים עין מהמשך פעילותה של ישראל נגד האיומים לביטחונה בחזית הצפון. לשם כך שוחח שלשום פוטין עם נתניהו, שכן הוא רואה בישראל שותפה שהסכמתה, גם אם תחת מחאה, הכרחית למהלך הרוסי.
רק האמריקנים נותרו מחוץ למשחק. לוושינגטון נוכחות צבאית בסוריה והסכמתה תידרש לכל הסדר שלום. הבעיה היא שמאחורי נוכחות צבאית זו אין ניצבות מדיניות ברורה. לכן אין כל טעם להידבר עם האמריקנים ואין גם על מה. את העסקה שיגבש פוטין הוא מקווה למכור לטראמפ בשיחת טלפון מזדמנת, אם הנשיא האמריקני יהיה בקשב, ובא לוושינגטון ולסוריה גואל.
