כמו ספורטאים מוצלחים רבים לפניו, גם ג'יאנלואיג'י בופון חווה בשבוע האחרון "דיכאון אחרי הפסד" • לשוער יובנטוס אין הרבה זמן להתאושש משיברון הלב, אבל אופי יש לו בשפע: "אני מתכנן לפרוש בקיץ, אבל לא לפני שאנסה לזכות בליגת האלופות לראשונה" • הערב: מול בארסה
לוחמת ה־UFC לשעבר רונדה ראוזי אמרה ב־2015 את מה שכנראה עובר בראשו של כל ספורטאי מצליח בשניות שאחרי כישלון גדול. בהשפעת הנוקאאוט שספגה מהולי הולם בחודש נובמבר של אותה שנה, סיפרה ראוזי שישבה בסיום בחדר ההלבשה וחשבה לשים קץ לחייה. "שאלתי את עצמי 'מה נשאר ממני עכשיו?' רציתי להתאבד באותו הרגע, הרגשתי שאני לא שווה כלום יותר".
סביר להניח שמחשבות דומות התרוצצו במוחו של קאם ניוטון, הקוורטרבק של קרולינה פנתרס, בסיום ההפסד לדנבר ברונקוס בסופרבול 50 לפני כשנתיים. אלא שבמקום לדבר על זה, הוא שתק. במסיבת עיתונאים אייקונית, שנמשכה 2:30 דקות, ניוטון ענה על כל השאלות בתשובות קצרות וחסרות חשק, ונראה כמי שהיה רוצה לקבור את עצמו באותו הרגע. אייל ברקוביץ', כשסירב ללחוץ את ידי שחקני נבחרת אוסטריה לאחר האכזבה במוקדמות מונדיאל 2002, ולאו מסי, כשהכריז על פרישה מנבחרת ארגנטינה לאחר הפסד בגמר הקופה אמריקה, הציגו שני אופנים נוספים לדרכי ההתמודדות הרבות עם כישלון.
כל המקרים האלה מייצגים תופעה שנקראת "דיכאון אחרי הפסד". היא משפיעה על כל אחד ואחת מאיתנו במגרש השכונתי, לא פחות מכך על אוהדים, ובעוצמות גבוהות יותר על הספורטאים הגדולים בתבל במעמדים החשובים ביותר. המון מחקרים נעשו בנושא, והמסקנה היא שספורטאי מקצועני חייב לדעת להתמודד עם אכזבות כדי לאפשר לעצמו קריירה ארוכה ומוצלחת. כמאמר הקלישאה, זה חלק מהמשחק.
יש הרבה דרכים - החל בפסיכולוגים, קואוצ'רים, ספרים וטיפולים שעוזרים בכך - אך על פי ברנט ווקר, פסיכולוג ספורט מאוניברסיטת קולומביה, המשתנה העיקרי שיכריע את טיב ההתמודדות הוא אופיו של השחקן. "עבור ספורטאים תחרותיים הפסד לא נגמר בתוצאה של הלוח - הלך הרוח שלהם הוא שיקבע איך הם ממשיכים להתמודד איתו בימים שאחרי". כפי שמראות הדוגמאות בפסקת הפתיחה, כל ספורטאי מנתב זאת למקום אחר. במקרה הקיצון מגיעים למחשבות אובדניות ופרישה, אחרים בוחרים באדישות, הוצאת אגרסיות וויתור עצמי.
נקודת שבירה
ג'יאנלואיג'י בופון סובל בימים אלה מדיכאון אחרי הפסד. כמובן שב־22 שנות קריירה הוא חווה הפסדים רבים, לרבות כאלה בגמרים של ליגת האלופות ואליפות אירופה, אך ההפסד עם נבחרת איטליה לשבדיה היה עבורו תקדים.
בגיל 39 ובישורת האחרונה לקריירה התנפץ לרסיסים חלומו על מונדיאל שישי ואחרון. לראשונה בחייו יראה את הגביע העולמי מהבית, והדמעות על הדשא בסן סירו הבהירו כמה קשה היתה ההבנה הזאת. שיברון הלב הוביל לכך שבשבת האחרונה, בהפסד 3:2 לסמפדוריה, הוא ישב על הספסל של יובנטוס ולא שותף. "הוא צריך לשים מאחוריו את 15 הימים שבהם היה בנבחרת, הם שאבו ממנו הרבה כוחות פיזיים, ובעיקר נפשיים", הסביר מאמנו מסימיליאנו אלגרי.
החזרה לשגרה לא קלה. ראוזי סיפרה שרק בזכות בן זוגה, טרוויס בראון, יצאה מהמשבר הנפשי. "הסתכלתי עליו והבנתי שאני חייבת לחיות למענו", סיפרה לאלן דג'נרס. מסי לקח קצת זמן לעצמו וחזר עם כוחות מחודשים, כך גם ניוטון, בעוד ברקוביץ' התקשה להתאושש ושנתיים לאחר האירוע הודיע על פרישה מהנבחרת.
לבופון אין יותר מדי זמן להתאושש, אבל כן יש לו הרבה מאוד אופי. "אני מתכנן לפרוש בסוף העונה הנוכחית, אבל לא לפני שאנסה לזכות בליגת האלופות בפעם הראשונה", הכריז השבוע. בינתיים, הודיע אלגרי שהשוער בן ה־39 נראה טוב באימונים האחרונים ויחזור לפתוח הערב מול ברצלונה.
מהיכרות שטחית של בופון, התחושה היא שהוא ינער את המשבר הזה בקלילות. הוא משדר רוגע, מודע לפרופורציות ולמוד ניסיון. בעבר סיפר כי סבל מדיכאונות בתחילת הקריירה, אבל למד להתמודד איתם. כבר אז אמר כי "חשוב לא לאכזב את האנשים שסומכים עלי", ואפשר לסמוך עליו שכך יעשה גם הפעם, בפעם האחרונה.
