רבבות התכנסו בכיכר רבין לרגל עצרת השנתית • "בסופו של דבר, כולנו אחים"
עשרות אלפי בני אדם הגיעו אמש לכיכר רבין בתל אביב לעצרת לציון 22 שנה לרצח ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין ז"ל. השנה התקיים האירוע תחת הסיסמה "זוכרים, אנחנו עם אחד".
התהלכתי בין המשתתפים הרבים, שוחחתי עם חלקם, ואפשר לומר כי השאלה הגדולה שריחפה אמש מעל הכיכר היא מה עושים עכשיו עם מורשת רבין. הזירה במצב צבירה עייף. אין נשיפות, אין דחיפות.
לא רחוק מהמזרקה אני פוגש את שחר אלון - עורך דין עם כיפה לראשו. הוא גדל בקריית מלאכי ובירושלים, לפני שנה עבר לגור ליד הכיכר. זוהי הפעם הראשונה שהוא מגיע לעצרת. "למה הפעם? כי הרגשתי שאני לא יכול לעמוד מהצד. אני פחות אוהב את הפוליטיקה שמסביב, אבל עדיין חושב שאנחנו בסך הכל אחים שנפגשים בצבא ובהיי־טק ובונים את כל המפעל הזה", סיפר, "אני גר מטר מפה, ולא יכול להישאר מנותק בבית".
לידו עומד אייל. "שמאלני בוגד לפני הקריטריונים של רוב האנשים בשלטון כאן", הוא אומר על עצמו, "אני לא מרגיש בטוח פה כל השנים האחרונות. אחד הימים היחידים שאני מרגיש סבבה, זה יום הזיכרון הזה. כשאני רואה את התמונה של רבין, אני מרגיש כאילו אבא שלי שומר עלי".
החזיקו ידיים מטאפורית
יהודה משי זהב מזק"א ועודד רביבי מאפרת התרפקו על הזיכרון ממנו, ועלולים לקבל הבוקר כתף קרה. חצי עם אולי מתגעגע, אבל חלקים אחרים חושבים שרבין ונאצר היו באותו צד, למרות שב־67' נאצר חיכה לו.
העצרת של אתמול עברה השבוע טלטלה. בכל שנת זיכרון מפשיטים ומלבישים אותה בבגד אחר. פעם השמאל ניכס לעצמו את רבין ואת האבל עליו, ועכשיו המארגנים רוצים איחוד לאומי, לא לחפור בפציעה. קובי ריכטר, הטייס אלוף ההפלות לשעבר ומייסד אורבוטק, ודוקטור מיכה גודמן מכפר אדומים החזיקו ידיים מטאפורית.
שילוב הידיים הזה נראה קצת מלאכותי. כיכר ה־400 אלף הולכת ונשחקת ככל שהשנים עוברות. חלק מהקהל בא בכלל לשמוע קצת מוזיקה. אני חוצה את הכיכר ממערב למזרח בקלות, בלי מתרסים ובלי יס"מניקים שלובי זרועות.
