עשן מיתמר מעל מקום הפיצוץ
ספק אם חמאס מעוניין כעת בלחימה. המצב הפנימי בעזה קשה, והארגון בחר במוצהר בפיוס שיביא כסף ולא במלחמה שתביא סבל. ועדיין, ההחלטה לא נתונה לגמרי בידיו: המכה הקשה שספג הג'יהאד האיסלאמי – שגם איבד נכס, גם איבד אנשים וגם איבד יוקרה – מחייבת אותו לכאורה להגיב. כעת עליו לבחור בין תגובה קשה שתוביל את ישראל לתגובת-נגד ועלולה לדרדר את הצדדים לעימות נרחב, או בתגובה מדודה ושקולה שתאפשר לסיים את האירוע בהקדם.
ישראל הבהירה לחמאס כי בכל מקרה של תגובה, הוא יהיה זה שישלם את המחיר בהיותו הריבון בעזה. לא ברור מדוע חמאס לא לקח זאת בחשבון כשאישר לג'יהאד האסלאמי לחפור מנהרה התקפית לשטח ישראל, ומדוע חשב שיוכל לשלוט בהפעלתה. הארגונים אמנם מתואמים ביניהם בשנים האחרונות, ועדיין – תהום אידיאולוגית פעורה ביניהם, ובעיקר מלחמות ספונסרים: בעוד חמאס נתמך בידי המדינות הסוניות במפרץ, נשען הג'יהאד האסלאמי על איראן וסוריה.
בישראל ייחסו אתמול את מציאת המנהרה לטכנולוגיה חדשה שמופעלת בגבול הרצועה. לא עוד קידוחים באדמה ופעילות שמחייבת כניסה לשטח הפלשתיני, אלא "הוקוס פוקוס" טכנולוגי שמאפשר לתת נ"צ מדויק על המקום שבו עובר תוואי המנהרה בעומק האדמה. אם אמנם כך, ותחת ההנחה שזאת לא המנהרה היחידה שנחפרה בשנים האחרונות לשטח ישראל, צריך לצפות לחשיפתן ולהשמדתן של מנהרות נוספות בקרוב (בהנחה שהטכנולוגיה הזאת לא תתגלה כקסם חד־פעמי).
ניסיון העבר מלמד שחשיפת מנהרות מרתיעה ומעכבת את הצד השני, שמבקש לברר איך ואיפה הוא נחשף – ואיפה הוא עלול להיחשף בעתיד. לטכנולוגיה תפקיד חשוב בכך, אבל לא בלעדי; המודיעין היה ונותר רכיב עיקרי במשוואה, ומעליו – ההרתעה. זאת עובדת בעזה באופן חלקי: בשנים האחרונות היא משמעותית מאוד במניעת הסלמה, אבל חלקית מאוד במניעת התעצמות.
מאז מבצע צוק איתן נשמר חמאס שלא לדרדר את המצב בדרום, וגם לא לאפשר לארגונים אחרים לעשות זאת. זה אפשר שנים של שקט ושגשוג כלכלי בצד הישראלי של הגבול, אבל לא הסיר את האיום. בזמן הזה שיקם חמאס את יכולתו הרקטית, ושיפר משמעותית את יכולתו בתחום התת־קרקע. עזה הפכה למבוך של מנהרות, מרביתן הגנתיות ומקצתן התקפיות – לשימוש ביום פקודה.
ההערכה היא שהיום הזה טרם הגיע, אלא אם שרשרת של תגובות תצא מכלל שליטה. בדיוק את זה מנסה כעת ישראל למנוע; ההחלטה אם לצאת מהמנהרה או להתחפר בה נמצאת כעת בצד הפלשתיני.
