לא ייאמן: משפחת אל־אסעד ברחה מעיראק של סדאם לישראל לפני 11 שנים, וחיה על אוהל בחוף הכנרת • ההורים ו־7 ילדיהם מוגדרים מסורבי גירוש - ומנסים לצאת מהמדינה: "מרגישים בכלא"
כבר 11 שנים שמשפחה שיעית מהעיר בצרה שבעיראק נודדת ברחבי ישראל, כשבאמתחתה מעט מאוד: אין לה מעמד מוסדר, והיא גם מסורבת גירוש.
במצב הסבוך הזה, כל יום הוא אתגר חדש. לפני ארבעה חודשים פונו ההורים ושבעת ילדיהם ממאהל ארלוזרוב שבתל אביב, ומאז הם לנים באוהלים בחופי הכנרת.
"לפני שבועיים ירד כאן גשם שוטף ואנחנו נכנסנו לתוך הכנרת", סיפר עלי אל־אסעד (22), הבן הבכור של המשפחה, "גם ככה נרטבנו לגמרי, המים של הכנרת לפחות היו קצת יותר חמים ונעימים".
כעת חוששים ברשות הכנרת כי המשפחה לא תצליח לעבור תחת כיפת השמיים את החורף ההולך וקרב. עם זאת, נדמה כי עבור בני המשפחה, הפתרון אחד הוא - לצאת מגבולות ישראל.
"אנחנו לא רוצים להישאר כאן", מדגיש אבי המשפחה, חוסיין אל־אסעד, בשיחה עם "ישראל היום". לדבריו, "במשרד הפנים אמרו לנו שיטפלו בזה אחרי החגים. חג סוכות נגמר כבר לפני שבועיים, ועדיין אין להם תשובה".
אל־אסעד הוסיף: "אני לא מבין, אם סודאני או אריתריאי יבקש לחזור עכשיו למדינה שלו, אז ישראל תגיד 'בכיף. רק תחתום, תקבל פיצויים של 3,000 דולר, נשלם לך על הטיסה ואפילו ניתן לך נשיקה לפרידה. רק תלך'. ואנחנו? כבר כמה שנים אנחנו מתחננים שייתנו לנו לעזוב את ישראל ואף אחד לא מתייחס אלינו".
שנתיים ללא הילדים
בשנת 2006 החליטה משפחת אל־אסעד לברוח מעיראק. "אחרי שסדאם חוסיין נפל, כל מיני פלגים של איראן השתלטו על עיראק והחיים בבצרה נהיו מאוד מסוכנים", סיפרו ההורים ג'יהאן וחוסיין, "נסענו באוטובוס מעיראק לסוריה, ומשם המשכנו במטוס למצרים".
כשהגיעו לשכנה מדרום, הלכו ברגל, לדבריהם, שישה חודשים עד שהגיעו לבסיס של האו"ם בסיני. משם עברו בחסות האו"ם לישראל. "שמענו שגם הסודאנים עוברים לישראל אז הסכמנו - אבל לא הסכמנו להיות תחת חסות ישראל, אלא רק תחת חסות האו"ם", טוענת ג'יהאן.
כך או כך, בשבע וחצי השנים האחרונות הפכה לדרת רחוב במרכז הארץ. במהלך תקופה זו נלקחו ממנה שבעת ילדיה, לרבות יושע (7.5), שנולד בישראל. "הזוג חי על המדרכה מחוץ למסגד חסן בק ביפו, וטען שישראל חטפה להם את הילדים", סיפר עו"ד עומר חמאיסי מארגון מיזאן לזכויות האדם בנצרת. לדבריו, "המדינה טענה שהמשפחה גרה בטרמפיאדה ביהוד והילדים היו מסתובבים בצמתים בין המכוניות ואוספים נדבות. לטענת רשויות הרווחה, ההזנחה של הילדים זעקה לשמיים והרווחה ביהוד אמרה שהשהייה של הילדים עם הוריהם מסכנת אותם".
במשך קרוב לשנתיים שהו הילדים במקומות שונים ברחבי הארץ, עד שעו"ד חמאיסי הצליח להחזיר אותם להוריהם. אלה עברו בינתיים למאהל ארלוזורוב בתל אביב.
"כאילו לא קיימים"
בינתיים, מתארת המשפחה כי הקושי העצום בשהות בישראל רק גדל. "המשפחה הגישה בקשה לקבל כאן מקלט מדיני וסורבה. פנינו לאו"ם והגשנו באמצעותם בקשה למקלט מדיני בארה"ב ואחרי הליך ארוך גם שם בקשתה נדחתה. אח"כ פנינו לגרמניה - אבל אז התחיל גל הפליטים הסורים שהגיעו לשם וגם שם הבקשה נדחתה", הוסיף עו"ד חמאיסי, "פנינו לצלב האדום על מנת לבדוק אפשרות שישובו לעיראק, אבל התשובה היתה שבעיראק הם יהיו בסכנת חיים כי הם היו בישראל. גם כשהמשפחה הצהירה שהיא לוקחת על עצמה את האחריות אם יקרה לה משהו בעיראק - הבקשה נדחתה".
חוסיין מאשר שהוא מוכן לעמוד בסכנה, ולעשות את המסע המפרך עם כל המשפחה. "אנחנו רוצים ללכת לכורדיסטאן. זה כאילו עיראק, אבל לא ממש עיראק", הוא אומר, "כאן אנחנו כלום. אין לנו מעמד ואין לנו אפילו מספר. אנחנו כאילו לא קיימים. אנחנו באוויר. לא נותנים לנו לצאת מכאן ואנחנו מרגישים כמו בבית כלא".עו"ד חמאיסי מסכם: "יש משפחה שלמה שרוצה גירוש, בלי פיצוי אפילו. התכתבנו בזמנו עם משרד ראש הממשלה, שרי הפנים בעבר ובהווה, רשות האוכלוסין וההגירה - אבל המדינה מתחמקת ולא רוצה לתת תשובות".
מרשות האוכלוסין וההגירה לא נמסרה תגובה וזו הפנתה את "ישראל היום" למשרד הפנים. ממשרד הפנים נמסר: "יציאה וכניסה מהארץ הן בתחום טיפול רשות האוכלוסין וההגירה. למשרד הפנים אין נגיעה בנושא".
