בת זוגו של לוחם מג"ב סולומון גברייה ספדה בהלווייתו • משפחתו: "לפני שנה נפצעת וקיבלנו אותך במתנה, עכשיו נלקחת" • המפכ"ל אלשיך: "בשנים האחרונות במשטרת ישראל נקטפים הטובים ביותר"

אחותו של גברייה ספדה: "אחי היקר, היית החבר הכי טוב שלי. האושר של המשפחה. האיש בעל הלב הטוב. חשבנו לפני שנה, כשנפצעת בפיגוע, שקיבלנו אותך במתנה. והנה עכשיו נלקחת. אנחנו לא יודעים איך נמשיך בלעדיך. האמנת שצריך להגן על המדינה ועשית את זה בגופך. אני מבטיחה לך שתמיד אספר איזה אח ואיזה אדם היית, איך דאגת וכמה אור הכנסת לחיינו".

 

בת זוגו סיפרה בבכי: "דיברנו בלילה לפני, אמרת שיש לך שמירה מ-4 בבוקר. אין לתאר את הבהלה שאחזה בי כשהרמתי בבוקר את הטלפון וראיתי התראה בחדשות על פיגוע בהר אדר. שום דבר לא הכין אותי לזה, ולא לימדו אותי איך להתמודד עם אובדן שכזה. לא האמנתי שזה אתה, אהבת חיי, הגבר הכי טוב, שאין כמוהו, הכי עוזר והכי מצטייין, אף אחד לא מאמין עכשיו שזו האמת ואיך אפשר לקטוף פרח כמוך".

"בן איכותי לקהילה איכותית"

מוקדם יותר, עשרות התקבצו בחצר הבניין בו מתגוררת משפחתו של הלוחם ברחוב רבי מאיר בעל הנס. בין הבאים ראש המועצה ניסים גוזלן שאמר: "זה ארוע קשה ואסון כבד לנו. פיגוע רצחני ומתועב. מדובר בבחור מלח הארץ. בן איכותי לקהילה איכותית. אנחנו מחבקים את המשפחה ואת הקהילה ביום הזה ונסייע למשפחה".

 

לבית המשפחה הגיעו כאמור רבים מתושבי הישוב, קרובי משפחה מכל הארץ, מכרים וחברים. כולם היו תמימי דעים כי מדובר באובדן קשה למשפחה: "שלמה, או שלומי כפי שכונה בידי החברים, היה תלמיד מצטיין, ילד טוב שבחר במסלול לחימה מתוך רצון לשרת ולתרום. הוא בחור שנולד כאן, גדל כאן, והלך מאיתנו כגיבור" הוסיף ברוך בוגלה, קרוב המשפחה מנכבדי הקהילה בבאר יעקב. שרה אדמסו, חברת המשפחה וגננת של אחיו הפעוט של הלוחם המנוח הוסיפה כי מדובר ב"משפחה לתפארת, בילד מיוחד שקשה לדבר עליו בלשון עבר. ציפינו לראותו מגיע לגדולות ובמקום אחר ובמקום אנו נראה אותו מובא לקבורה וזה לא מתאים ". היא הוסיפה כי בדיוק אביו של הלוחם הביא את הבן הקטן למעון והלך הביתה וכמה דקות אחר כך הגיע הבשורה המרה. אימו קיבלה את הבשורה במקום עבודתה בבית החולים אסף הרופא.

 

 

למקום הגיעו לוחמי מג"ב וחבריו לשירות ובראשם מפקד הפלוגה בה שירת גברייה , רפ"ק משה דאבוש שעדכן את המשפחה על התקרית. הוא הוסיף כי מג"ב ילווה את המשפחה ולא יותיר אותם לבד. לגבי סלומון הוסיף המפקד כי הוא "היה לוחם מצוין צנוע ונותן דוגמא אישית. לפני שנה הוא הציל בגופו את תושבי הישוב ממחבל שניסה לחדור. הוא סירב לא לחזור לעוטף ירושלים אחרי הפציעה". החברים פלוגה סיפרו ש"סול", כפי שחלק כינו אותו היה "מלאך', מלא חיוכים, משדר רק טוב, לא נכנע לכלום ושום דבר לא שובר אותו. כולנו שבורים על ידי הכאב והעצב".

סמ"ר סלומון (שלמה) גברייה למד בצעירותו בבית הספר וחטיבת הבינים הדרים בבאר יעקב ואחר כך לדברי משפחתו בתיכון מקיף י"א ראשון לציון. הוא התגייס לפני כשנה וחצי למשמר הגבול. "לפני כשנה בעת סיור בישוב הר אדר הוא הותקף על ידי מחבל שהפתיע את הסיור במארב. הוא הספיק לדקור את סלומון בידו ופצע אותו בטרם הלוחם הצליח להניס אותו וחבריו נטרלו אותו. הוא היה חודשיים בשיקום עד שהבריא. הוריו התחננו שלא יחזור להיות לוחם אבל הוא התעקש לחזור לשירות ובמיוחד לפלוגה שלו, באותו מקום. ובמקום זה הוא נפל" אמרו קרוביו שסיפרו על החשש שהיה להורים מכך שבנם משרת בחזית הפיגועים.

סלומון גרבייה היה בן בכור להוריו. הותיר מלבדם אחות חיילת ושני אחים קטנים.