"בחור אשכנזי גדול אמר לי לבוא איתו"
יונה חממה (75) שעלתה מתימן עברה טיפול נגד גזזת בהיותה בת 9, למרות שלא חלתה • "תלשו לי את השיער, קילחו אותי ואז הרגשתי משהו חם על הראש - זה היה חומר צהוב" • לאחר קרבות משפטיים זכתה לפיצויים
המרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת סירב להכיר בכך שיונה חממה בת ה-75 עברה טיפול נגד גזזת בכרכור בהיותה בת 9 בטענה שאין ראיות מספיקות שעברה טיפול כזה, וכי היא אינה מופיעה ברשימת עולי פרס, זאת למרות שהיא עלתה בכלל מתימן.
יונה ערערה על החלטת המרכז הפועל תחת משרד הבריאות, באמצעות עורכי הדין גיל וניצן הראל לבית הדין במסגרת חוק לפיצויי נפגעי גזזת משנת 1994. חברת ילדות שלה שרה יהודה, הופיעה בפני ועדת המומחים לפיצוי נפגעי גזזת והעידה כי באחד הימים חברתה נעלמה. רק לאחר מספר ימים היא חזרה למעברה בעין שמר ללא שיער ועם כיסוי ראש וסיפרה לה שלקחו אותה לכרכור יחד עם ילדים אחרים ושם עברו "טיפולים".
עורכי הדין הגישו לוועדה מסמכים רפואיים המעידים שהיא חולה במחלת המנינגיומה (גידול במוח) אשר נמנית עם רשימת המחלות המפורטות במסגרת החוק לנפגעי גזזת. כמו כן הוצגה חוות בפני ועד המומחים חוות דעת של רופא עור שקשר בין הגידול במוח לטיפול נגד גזזת.
"משחה צהובה חמה על הראש"
בערעור ציינו עורכי הדין ניצן וגיל הראל כי בשנת 1949 היא עלתה עם אחיה מתימן וקיבלה טיפולי הקרנות נגד גזזת בתקופה בה בוצעו ההקרנות בקרב עולי אסיה וצפון אפריקה.
"יום אחד כאשר המתינה לאחיה שצעד לחדר האוכל מרחק חצי שעה הליכה לקבלת מזון, פנה אליה אדם שלא הכירה והוא לקח אותה ברכבו לכרכור שם גילחו את ראשה בכפייה, הניחו על ראשה מכונות חשמליות חמות עם משחה צהובה וחוזר חלילה משך מספר ימים", סיפרה.
עוד אמרה חברת הילדות שלה כי "רק אחר כך החזירו אותה למעברה. כשחזרה, אחיה התקשה לזהות אותה עקב ראשה המגולח ועליו שרידי משחה צהובה. מלבד הגידול במוח שנותחה לו בשנת 2009 בבית החולים בלינסון בפתח תקוה, עקב הטיפול נפלו כל שיניה בגיל צעיר מאוד".
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע כי יש להחזיר את עניינה לוועדת המומחים של המרכז הלאומי לפיצויי נפגעי גזזת שקבעו הפעם כי אכן עברה טיפול נגד גזזת. בעקבות ההחלטה היא הופנתה לוועדת מומחים שקבעה כי היא אכן חולה במחלת המנינגיומה הקשורה לטיפול בגזזת. הוועדה הרפואית קבעה לה נכות בשיעור 70 אחוזים לצמיתות ובעקבות ההחלטה הביטוח הלאומי יעניק לה קצבת נכות בהתאם.
לא הייתה חולה בגזזת
כאמור בערעור על ההחלטה טען הצד השני כי אין ראיות מספיקות שעברה טיפול כזה וכי היא אינה מופיעה ברשימת עולי פרס, זאת למרות שהיא עלתה בכלל מתימן.
אחרי 66 שנה כשהיא בת 75 הוכרה יונה חממה מרחובות כנפגעת מטיפולים נגד גזזת לאחר טיפול שנכפה עליה מבלי שהייתה בכלל חולת גזזת. אולם, ההכרה וקיבלתי 70 אחוזי נכות לצמיתות לא ממש מקלים על אובדן התמימות והכאבים שנאלצה לחוות אותם מאז.
יונה שחזרה ל"ישראל היום", ואמרה: "אחי זכריה ואני שגדול ממני בשנתיים עלינו יתומים מתימן למעברה שבעין שמר. הוא דאג לי כמו אבא. הוא עמד בתור לקחת לנו אוכל. התור היה מאוד ארוך, תמיד היו לוחצים לי על הלחיים ואומרים לי 'איזה ילדה מתוקה את', 'איזה יפה' ואחי לא אהב את זה. הוא אמר לי לשבת ליד השולחן ושהוא יביא לנו את האוכל".
"פתאום בא אלי אשכנזי, איש גדול ואמר לי לבוא איתו לאוטו. אמרתי לו, 'איזה אוטו. אני מחכה לאחי'. הוא התעקש שאחי ביקש שהוא יביא אותי אליו באוטו, כי הוא נמצא רחוק. לא הבנתי כמה רחוק, עד שהגענו לכרכור. תלשו לי את השיער, קילחו אותי ואז הרגשתי משהו חם על הראש. זה היה חומר צהוב. ריסוס. על זה מטפחת לבנה. היו עוד הרבה ילדים כמוני. פחדתי שאני אמות וכל מה שרציתי זה לראות את אחי זכריה. רק אחרי חמישה ימים חזרתי. אף אחד לא הכיר אותי. בלי שיער, עם מטפחת על הראש. זה היה נורא. לפעמים אני חולמת שמחזירים אותי לכרכור. היום אני יודעת שזו טיפשות לעלות לרכב של זר, אבל פעם האמנו. שכל היהודים טובים בארץ ישראל", סיפרה.
"ניצחון" מר מאוד
נכון לעכשיו, יונה ישובה על כסא גלגלים, משותקת בפלג גופה הימני, נעזרת במטפלת צמודה. היא אם ל-11 ילדים וסבתא למעל ל-23 נכדים ו-9 נינים. מבחינתה, מצבה הרפואי הוא המשך ישיר לריסוס ההוא מגיל 9.
למרות ה "הצלחה" כביכול וקבלת אחוזי הנכות, הבת סיגלית מרגי אומרת מבית אימה ברחובות כי הנצחון הוא מר מאוד. "הוועדות הללו הם סתירת הלחי השניה שאמא קיבלה. וזה הכי כואב והכי משפיל. נכנסים לעוד ועוד ועוד ועדות. ככה שלוש ועדות. מעבר לחיטוט הכואב ושלא אמינים לך, זה מאלץ אותנו להגיע לבית המשפט ולשלם לא מעט כסף לעורכי דין כי מגיע להם, וכל זה בגלל החוצפה של המדינה. למה צריך לעבור את מדורי הגהינום הללו? פצעתם אותם, הרסתם אותם? שלמו".
סיגלית כואבת, "כילדה קטנה מאוד התביישתי באמא. כל מסיבת סיום, כל אסיפת הורים הייתי באה ואומרת לה 'אמא, המורה אמר שהמסיבה הזו בלי הורים'. ולמה? בגלל שהיא היתה עם מטפחת ראש ומתחתיו שיער שהיה בעצם שני חוטים".
חממה אישה עדינה שקטה ממעטת בדיבור, "בכל פעם שהגענו לועדה, הרגשתי שהם מענים אותי. זה היה סבל".
ואז היא שואלת את ביתה סיגלית, "מה, זה לא נגמר, הועדה? זה נגמר, נכון?". וסיגלית מחבקת אותה ואומרת לה, "אמא חייתי. הכל נגמר. הכל יהיה טוב עכשיו".
03:53 18.09.2017
