טקס אזכרה ממלכתי לציון שנה ללכתו של נשיא המדינה התשיעי וראש הממשלה לשעבר, שמעון פרס, התקיים הבוקר (רביעי) בהר הרצל בירושלים.
הנשיא ראובן (רובי) ריבלין השתתף בטקס האזכרה הממלכתי במלאת שנה לפטירתו של שמעון פרס. הנשיא ריבלין ספד לו: "שמעון יקירי, שנה חלפה וחסרונך וכובד האחריות וההבנה כי אתה כבר לא תוכל לצאת אל העולם ולהגן על אהבתך הגדולה, מדינת ישראל, מכים בנו שוב ושוב. שנה חלפה מאז עמדנו כאן, ברגע ישראלי נדיר, והבטחנו לזכור. לזכור את האחריות הכבדה המוטלת עלינו לשמור על ביטחון ישראל. לזכור את מה שלימדת אותנו, שהעולם, גם זה שסביבנו, יכול להיות ידיד ולא רק טורף. לזכור כי ביטחון ושלום הם שני הצדדים של אותה המטבע ממש".
"לפני שנים, באחד מנאומיך בכנסת סיפרת את הסיפור החסידי של רבי חיים מצאנז המובא בספר 'ימים נוראים' של ש"י עגנון. אדם אחד תעה כמה ימים ביער, ולא היה יודע איזו היא הדרך נכונה. פתאום ראה אדם אחר הולך לקראתו. באה שמחה בלבו, הנה עכשיו הוא יידע את הדרך הנכונה. כשנפגשו פנה אליו ואמר לו: אחי, היכן היא הדרך הנכונה, אני כבר מספר ימים תועה ביער ולא מוצא אותה. ענה לו השני: אחי, גם אני איני יודע, גם אני תועה כאן ימים הרבה. אבל אגיד לך דבר, בדרך שהלכתי אל תלך, בדרך הזו תועים, עכשיו, נחפש דרך חדשה. ומסיים ש"י עגנון ואומר, 'כך סיפר רבי חיים מצאנז לחסידיו בימים הנוראים, כשהוא בוכה ואומר: בדרכים בהן הלכנו טעינו, עכשיו נחפש דרך חדשה'. כזה היית שמעון, בתוך יערות עבותים של מחשבות שהתקבעו, היית תמיד מי שמחפש דרך חדשה. במקומות בהם כבדו הרגליים מרוב חיפושים והלב כבר עמד להיאטם, היית הנער הנצחי שרגליו קלות ולבו פתוח והוא מחפש ומוצא וממציא דרכים חדשות, זוויות אחרות, פריצות דרך".
עוד אמר ריבלין בהספדו: "לא נפרדת מאמונתך הנועזת ומהאמונה בהעזה, שני צירופי מילים בהם הספדת את מורך ורבך דוד בן גוריון. מילים שהיטיבו לתאר אותך לא פחות מאשר אותו, את דרך עשייתך, את הלהט המופלא בעיניך, את הידיעה הברורה והבוטחת שלך בכך שההיסטוריה נרשמת על ידי מי שיודעים לדמיין אופק גם בתוך חדר סגור, מי שמעיזים ללכת אליו בצעד נחוש מתוך היער גם כשהדרך עוד לא נסללה".
"שמעון יקר", קרא הנשיא, ואמר: "משימת הקודש אותה הטיל עליך סבך הרב צבי יהודה מלצר זכר צדיק לברכה, כשאמר 'תהיה יהודי', הפכה עבורך לאתגר חלוצי וציוני, לשאיפה לאומית. חייך הבוגרים הוקדשו למדינת ישראל, למען העם היהודי, בישראל ובתפוצות, עליו ביקשת לשמור. העם היהודי שראית לך חובה קדושה לעשות הכול לטובת שיקומו ושגשוגו. היית מנהיג מרחיק ראות. כבר מרגע הקמת מדינת ישראל, הבנת בחושיך החדים כי עלינו להיות מוכנים לנורא מכל. בעוד מדינת ישראל מתמודדת עם גלי עליה שהכפילו את אוכלוסייתה, נאבקת בכלכלה מקרטעת ובשנות צנע, אתה כבר חזית את הנולד. אין ישראלי שלא חב לך על תרומתך לביטחון הלאומי ומעל לכל על הקמת קריית המחקר בדימונה, הקריה הנושאת את שמך. ומעולם לא זכית באור מן ההפקר. על כל תפקיד, על כל משרה היה עליך להיאבק".
ריבלין ציין: "היו רגעים רבים, רבים מידי, שבהם לא קל היה להיות שמעון פרס, אבל אתה תמיד האמנת בעצמך, בשליחות שלך, במשימה המוטלת עליך. תודה לך שמעון. תודה על מה שהיית, תודה על מה שעשית, תודה על שחלמת, תודה על שיזמת. ותדע, חביבי, די עצוב לנו בלעדיך. ולא רק לנו. בעולם כולו רבים הם הזוכרים אותך וחסרים וכואבים עד מאוד".
"'איש ונבו לו על ארץ רבה', כך כתבה המשוררת רחל. עוד לא הגענו, שמעון, אל המנוחה ואל הנחלה, חלום השלום שרקמת עוד רחוק. עלינו לפעול בנחישות לצמצום הפערים החברתיים, ולשיתוף כלל אזרחי ישראל בזכות ובאחריות להיות חלק מהבית הזה, הבית של כולנו. הותרת לנו עוד הרבה לעשות, אבל הדרך שסללת, החלום שטווית ויותר מכל, השאיפה הנחישות והאמונה שלך יהיו עם העם הזה לדורי דורות. ואתה תמשיך להיות מליץ יושר על כולנו, על כל עם ישראל. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים, יהיה זכרך ברוך", סיכם ריבלין.
"מתגעגע עמוקות לתובנות שלו"
טוני בלייר, ראש ממשלת בריטניה לשעבר, אמר במהלך טקס האזכרה הממלכתי לציון שנה לפטירתו של פרס כי "אני מתגעגע עליו עמוקות. אל התובנות שלו, החוכמה, אל הגאון המשוגע שדיבר אנגלית טוב יותר מהאנגלים. למרות היכולת המילולית הגבוהה שלו שמעון היה איש מעשה. הארץ שהוא רצה ליצור הייתה מתנה לעולם. הוא לעולם לא וויתר על השלום. שמעון היה מוקסם מהעתיד ואהב את המדע. שמעון פרס רצה לעשות טוב, חתר לכך ובדרך כלל הצליח בכך. שמעון הגן על ישראל עד נשימתו האחרונה, אבל הוא היה גם אזרח העולם הגדול. אני מודה לו. לעולם לא אשכח אותו. הוא תמיד יהיה מחשבה במוחנו והשראה בליבותינו".
