45 שנים לאחר טבח י"א הספורטאים הישראלים, נחנכה אנדרטה לזכרם • הנשיא: "אסור להיות סלחניים עם טרור בכל מקום - בברצלונה, בלונדון, בפריז, בברלין, בירושלים, ובכל מקום אחר" • בתו של אחד הנרצחים: "האנדרטה היא המעט שמגיע לנו"

טקס זיכרון מרגש והיסטורי לי-11 הספורטאים האולימפיים והמאמנים הישראלים, שנרצחו על ידי מחבלים באולימפיאדת מינכן ב-1972, במלאות 45 שנים לטבח הנורא, נערך היום (רביעי) במינכן. 

"אמרו כי הישראלים הביאו את הטרור"

"מתינו צועדים איתנו"

 אנשים צעירים, מלאי חלומות ותקוות. אתלטים שרצו לשבור שיאים, ספורטאים שרצו להיות אלופי עולם ולהביא מדליה אולימפית, אך בעיקר רצו לחיות בחיק משפחתם, בקרב ילדיהם, עם אהבותיהם. הטבח גדע את הכל".

"45 שנים חלפו והיום אנחנו שוב כאן. 45 שנים חלפו עד ששוב ניצבת משלחת ישראלית רשמית של מדינת ישראל בשבילי הכפר האולימפי על אדמת מינכן שבגרמניה. אנו צועדים כאן, ומתינו צועדים איתנו. אנחנו מהלכים היום בשבילים בהם אתם הלכתם. אנחנו מהלכים כאן ואיתנו הילדים שלכם, הנכדים שלכם, בני המשפחות שלכם וחבריכם למשלחת, כל אלה שלא שכחו אתכם לרגע. אנו מהלכים כאן עם ספורטאים ישראלים זוכי מדליות אולימפיות שראו בכם סמל ומופת והגשימו את חלומכם לשוב ולהתחרות במשחקים האולימפיים ולהביא לישראל מדליה, גם בשבילכם, גם בשמכם, כי החלום שלכם היה לצוואה״. 

הנשיא ציין את שמות הנרצחים ואמר: "באנו לכאן היום לכפר האולימפי 45 שנים מאוחר מדי לסגור מעגל, שלעולם לא ייסגר״. 

הנשיא סיפר על הקושי המיוחד שהיה אז למשלחת הספורטאים ביציאתה הסימבולית לגרמניה, ואמר: "ספורטאי ישראל באו למינכן ברוח האחווה, החופש והאחדות האולימפיים. בין חברי הנבחרת היו גם בנים למשפחות ניצולי שואה. אבל, ברגע אחד הכפר האולימפי הפך לשדה קטל. דגלה של האולימפיאדה הוכתם בדם. הטבעות השלובות, סמל האחדות והאחווה, נקרעו ממקומן. אולימפיאדת מינכן הייתה לאולימפיאדת הדמים", אמר הנשיא. 

בסיום דבריו ציטט הנשיא מדברי שמואל ללקין, מנהל המשלחת הישראלית של אולימפיאדת 1972: "ספורטאי ישראל לא יירתעו בגלל המעשה השפל, נוסיף גם בעתיד להשתתף בתחרויות במשחקים האולימפיים ברוח האחווה וההגינות". הנשיא המשיך ואמר: "מדינת ישראל קיימה וממשיכה לקיים את ההבטחה. רוח האדם, הרוח הספורטיבית, רוח האחווה והנחישות, ממשיכה ומפעמת בנו יהודים ישראלים בין אם אנו עומדים על המזרון, או שטים בים. יעל ארד, אורן סמדג'ה, גל פרידמן, מיכאל קולגנוב, אריק זאבי, שחר צוברי, ירדן ג'רבי, ואורי ששון, הם בניה ובנותיה של הרוח הזו, הרוח שתמשיך ותנצח. יהי זכרם של אהובנו נצור בליבנו, מדור לדור״. 

 

נשיא גרמניה פרנק-ואלטר שטיינמאייר אמר בטקס: ״המשחקים ההם היו צריכים להיות משחקים עליזים והם גם היו בהתחלה. וכך חווינו אותם אנו וגם הספורטאים. הם היו צריכים להיות נינוחים ושמחים. הכל היה צריך להיות שונה מהמשחקים הקודמים בגרמניה כאשר המשטר הנאצי ניצל את המשחקים לתעמולה שלו. מינכן של 1972 היתה צריכה להראות דמוקרטיה, היא היתה צריכה להוכיח שהיא לא גרמניה של 1936. מארגני האולימפיאדה היו מופקדים בטחון הבאים מכל העולם ודווקא גרמניה לא הצליחה להעניק ביטחון לישראל. הבטחון עמד מאחורי הרצון להקל. זה לא היה רגע טוב לא בגרמניה ולא במינכן. רצו להציג גרמניה פתוחה, גרמניה חופשית, וזה נכשל באופן טראגי ביותר".

"הכפר האולימפי הפך לבמה של טרור פלסטיני. במה שהעניקה תשומת לב עולמית להפצה של פחד ואימה. במה לשנאתם האינסופית לישראל ולישראלים. אסור היה שזה יקרה. אבל כאן, אני יכול גם לדבר על ההווה, ישנם עדיין אנשים שלא חוששים להביע שנאתם נגד ישראל. יש עדיין אנשים שמבקשים לרמוס את חופש החיים שלנו באמצעות טרור והאמצעים העומדים ברשותם הינם אכזריים מאין כמותם", אמר נשיא גרמניה. 

 

 

"גם אנחנו חווינו את הטרור בשנים האחרונות. אנו צריכים להתמודד איתו ולחזק את הנחישות שלנו. הסכנות של הטרור הם גדולות אך הנחישות שלנו גדולה יותר. אנו נחושים להגן על צורת חיינו. אנו מאוחדים תחת שלטון חוק לחיים ללא אלימות ושנאה אין סופית, תחת כוחה של המדינה המגוננת. מדינה חזקה, כפופה לחוק ולחופש". 

"ההיסטוריה שלנו ותולדות השואה מחזקים את האחריות שלנו כלפי מדינת ישראל ואת חובתנו לשלול באופן מוחלט כל צורה של אנטישמיות. גרמניה מודעת לעברה ולוקחת אחריות. להיות גרמני זה לומר גרמניה היא ארצי על כל יתרונותיה וגם לקיחת אחריות על כל עברה. הלימוד מההיסטוריה הוא הלקח עבור כל אלה המחפשים את עתידם בגרמניה״, הוסיף שטיינמאייר.     

שירלי שפירא, בתו של עמיצור שפירא ז״ל, שהיה בין קורבנות הטבח באולימפיאדת מינכן ב-1972, הגיעה לטקס המרגש לזכר הקורבנות עם בנה הקטן ליאל בן השנה וחמישה חודשים. ״הייתי בת חצי שנה כאשר אבא שלי נרצח״, אמרה שירלי ל״ישראל היום״. 

״הלב שלי דופק בחוזקה מהתרגשות. זו מחווה חשובה שמגיעה ליקירים שלנו. זה המעט שמגיע לנו. היה לי חשוב להגיע לכאן עם הבן שלי כי הוא מתנה לאבא שלי עמיצור שפירא, שהיה מאמן אתלטיקה ואימן את אסתר רוט שחמורוב. אבא שלי שלח גלויות לאימא שלי כולל גלויה אחת שמחה במיוחד יום לפני הרצח הנורא בה הוא תיאר את התחושות שלו בעקבות ההעפלה של אסתר לחצי הגמר. אני רוצה להודות לכל מי שדאג לאירוע הזה במינכן שיש לו חשיבות היסטורית למען הדורות הבאים״, הוסיפה שפירא.