המצב הרפואי ממנו סבל מוחמד בן ה-42, מה שנקרא בפי ההמונים ״איש העץ״, הוא סיבוך של וירוס הפפילומה, אשר הגוף אינו חזק דיו להתמודד עמו. "קיימים סוגים שונים של HPV, הלא הוא וירוס הפפילומה המביא לגידולים שונים בגוף", אומר ד"ר צ'רנובסקי, "ולרוב בני האדם ישנה מערכת חיסונית שמסוגלת להתמודד עם אותו וירוס או שניתן לתמוך בה בתרופות. במקרה של מוחמד, מן המקרים הנדירים בעולם, המערכת החיסונית הלקויה לא מסוגלת לטפל בוירוס ומאפשרת לו להתפתח באופן מוגזם ובלתי נשלט".
"אין בעולם תיעוד מקצועי של טיפול במצב כזה"
ד"ר צ'רנוסבקי מודה שאפילו הוא לא הכיר מקרים דומים, למעט מקרה אחד מפורסם של תושב מדינת בנגלדש אשר פורסם בתקשורת, אשר בעזרת 16 ניתוחים הוסרו כל הגידולים מידיו.
"יש לי נסיון רב עם מקרים קשים וסבוכים", הוא מדגיש, "אבל בהחלט לא כאלה. אין בעולם תיעוד בספרות המקצועית של טיפול בכזה מצב. לכן, כשהגיע אלינו לטיפול ההחלטה על ביצוע הניתוח לא התקבלה בקלות, כי אמנם היה רעיון של איך לנתח אבל לא כזה שכבר בוצע בעבר".
הצוות המנתח אשר כלל את ד"ר שי לוריא מהדסה, אורתופד מומחה כף יד אף הוא, התכונן רבות לניתוח ולמהלכו המורכב.
"למדנו רבות את הנושא עד כמה שניתן כדי להבין מהו הטיפול הכי יעיל עבורו", מספר ד"ר לוריא. "הרעיון הוא ליצור תוכנית שתצמצם את האפשרות של הגידולים לחזור ולגדול בפראות שכזו. עוד היה חשוב להיערך עם צוות של רופאי העור בהדסה וצוות חדרי הניתוח, להתארגן באופן מיוחד בחדר הניתוח כי מדובר במחלה מדבקת ביותר, לכן עבדנו עם מיגון כפול ומסיכות מיוחדות למניעת הדבקה בוירוס, כי במהלך הניתוח ייתכן שדרכי הנשימה של המטפלים יחשפו לוירוס הקשה".
ד"ר צ'רנובסקי מוסיף, כי במהלך הניתוח נצרבים הגידולים, מה שגורם לעשן המתפזר בחדר הניתוח, והוא המסכן את הצוות. "ניתחנו באופן שונה שלא כולל צריבה, עבדנו באופן מאוד מדוד וזהיר".
כעת, מצבו משביע רצון ונראה שבחרנו עבורו את הניתוח ואת הטיפול המשלים הנכונים. אנו אופטימיים. מיד שנראתה כל כך קשה, עכשיו ידו נראית פשוט כמו יד שעליה כווייה גדולה, אנו עוקבים אחר ההחלמה בהקפדה רבה והוא כבר התחיל ריפוי בעיסוק שיסייע לו לחזור ולהשתמש ביד שבה לא השתמש שנים רבות".
"אחרי שישבתי בבית מבויש, נתנו לי תקווה להחלמה"
"אני סובל מהמחלה הזו כבר כמעט 10 שנים", מספר מוחמד החבוש בידו, "ניסינו למצוא טיפול במצרים, אבל לא היה מה לעשות שם, ניסיתי את מזלי גם בשכם ובבית החולים מוקאסד וגם שם לא נמצא טיפול יעיל. בסופו של דבר ברשות הפלשתינית עשו תיאום ושלחו אותי להדסה" .
"אחרי שנים בהן ישבתי מבויש בבית ולא יכולתי גם לעבוד בגלל המגבלה ופחדתי מסרטן, המומחים כאן בהדסה היו היחידים שנתנו לי תקווה להחלמה. "היחס כאן מצוין ואפשר להגיד שהכול טוב היום, הצוות ממש נחמד ומסייע הרבה. אני מאוד מקווה שהחיים הקודמים שלי נמצאים כבר מאחורי ומחכה לראות את המשפחה, את אשתי ו-6 הילדים שלי".
