משפט אומלל, שכתב על משכורתן של מגישות יהודיות ב־BBC, זיכה את העיתונאי האירי קווין מאיירס במכתב פיטורים - וקומם עליו את כל העולם • הוא מודה שטעה ("הייתי חסר רגישות"), אבל בטוח שה"לינץ'" התקשורתי בו יצא מכל פרופורציה • ראיון

היית עכשיו עד לקסם של אירלנד", אומר לי קווין מאיירס ומתקשה להצניע את הגאווה הפטריוטית שלו, "דברים לא מוסברים קורים כאן, ותמיד תמצא מישהו שאתה מכיר". 

לעצור את המפולת

מאיירס, בן 70, לא יודע איך לעצור את המפולת המאיימת על מפעל חייו - הכתיבה. הוא בטוח שאחרי ההכפשות, לא יימצא כלי תקשורת כלשהו שירצה לפרסם את כתביו ודעותיו. בעבר עורר במאמריו מחלוקות סוערות. כתיבתו לא שגרתית; הוא מבקש להביא אנשים לחשוב, ולעיתים קרובות נגרר לאמירות מתסיסות במטרה לעורר דיון. רבים, אגב, רואים בעמדותיו הפרו־ישראליות והפרו־אמריקניות - המנוגדות להלכי הרוח בקרב אנשי רוח, פוליטיקאים ועיתונאים באירלנד - פרובוקציה. 

 

הוא תקף את המחתרת האירית וכינה את אנשיה "טרוריסטים", בניגוד לנרטיב הלאומי המקובל הרואה בהם גיבורים; בטורו "יומנו של אירי" מתח ביקורת על השמאל האירי בשל תמיכתו בארגוני טרור פלשתיניים ואסלאמיים - וגם על התקשורת האירית, שנמנעה מלהראות צילומים של קורבנות טרור ישראלים ומתמקדת רק בסבלם של הפלשתינים; הוא לעג למארגני חרמות על ישראל, וכן, הוא כתב טור שבו הגן על חופש הדיון בכל הקשור לשואה, שהופיע תחת הכותרת "אני מכחיש שואה". הוא גם כתב מאמר שבו טען שהאפריקנים שורדים רק הודות לסיוע החוץ שהם מקבלים, וכי הדבר היחיד שאפריקה העניקה לעולם הוא איידס. 

מאיירס ידע שהוא מתגרה בגורל, אך לא תיאר לעצמו שדווקא כמה מילים על משכורותיהן של עובדות יהודיות בכירות ב־BBC, ועל יכולתם של יהודים להשיג לעצמם את העסקאות הטובות ביותר, יקימו עליו עולם ומלואו. 

במאמר, שכותרתו היתה "סליחה, גבירותיי, בשביל שוויון בשכר צריך לעבוד", תהה מאיירס אם העובדה שמשכורות נשים ב־BBC נמוכות ממשכורות גברים קשורה לכך שגברים עובדים קשה יותר, "חולים פחות ונכנסים להיריון פחות". עם זאת, הוא ציין את שמותיהן של שתי מגישות יהודיות - קלאודיה וינקלמן וונסה פלץ, שניצבות בצמרת טבלת השכר ב־BBC - וקבע: "יהודים אינם ידועים בדרך כלל בהתעקשותם למכור את הכישרונות שלהם עבור הצעות המחיר הנמוכות ביותר". 

המשפט הזה חרץ את גורלו. שעות ספורות לאחר הפרסום הוא פוטר. איש לא הציע לו להתנצל, ועורכיו לא קיבלו אחריות לכך שלא מנעו את הפרסום. מאיירס התנצל, אך מבקריו ממאנים לסלוח.

"יש לי חלק גדול מהאשמה במה שקרה", מודה מאיירס, "לא חשבתי על רגישויות של אנשים אחרים, ומאחר שאני באמת מאמין שאיני אנטישמי, אני לא מודע לרגישויות הללו. אבל הן קיימות. יש לי הערכה כה גדולה לעם היהודי ולמה שהוא השיג, שאני לא מודע לרגישויות יהודיות. הבעיה היא שלי, אבל התגובה חסרת פרופורציות, בעיקר מצידם של לא־יהודים. יש כמה הסברים לכך. אחד מהם הוא שאני ידוע כתומך ישראל, והלובי האנטי־ישראלי החזק באירלנד קיבל תירוץ לפגוע באמינות שלי. האנטי־ישראלים מצאו הזדמנות לנקות את עצמם מאשמת האנטישמיות שלהם, באמצעות הטלת האשמת האנטישמיות עלי, הפרו־ישראלי. 

המוניטין שלי הרוס. המאמר שלי היה אומלל. כתוב גרוע, בנוי לא טוב, בלי חשיבה עד הסוף. אבל לכולנו יש ימים קשים. אם מורידים ממנו שש־שבע מילים, לא היתה בעיה. למעשה, התגובה באירלנד לא היתה על המאמר, אלא כלפיי. יש לי הרבה תומכים, אבל גם הרבה אויבים במחנה השמאל הליברלי. הם חושבים עם הלב. הם אנשים שמרגישים, לא אנשים שחושבים. הם מלאי שנאה. הם שונאים, כמובן, את ישראל. הבעיה היא שהאנשים הללו לא חושבים שהם אנטישמים. המדינה המתפקדת היחידה במזרח התיכון היא ישראל. המדינה היחידה שהם מתלוננים עליה היא ישראל. האם זה לא סוג של אנטישמיות?"

מאיירס מספר שיהודי אירלנד העניקו לו "תמיכה מדהימה. הם יותר אירים מאשר יהודים. הם לא הביעו הבנה למה שכתבתי, הם יודעים שזו היתה טעות. באינטרנט הפכו אותי לשטן שמכחיש שואה. אני לא מכחיש שואה - אני אומר שהשואה היא דבר גדול מכדי שמילים יוכלו לתאר. זה הדבר הנורא ביותר בהיסטוריה האירופית, וקרוב לוודאי בהיסטוריה האנושית. לכן אני אומר שהמילה הזו, שואה, אינה חזקה דייה כדי שנהפוך אותה לחוק. שנים רבות מחיי המקצועיים העברתי בלהסביר לאירים על השואה, באופן שהם לא קיבלו מכל מקור מידע אחר.

"סליחה, גבירותיי, בשביל שוויון בשכר צריך לעבוד". המאמר של מאיירס שעורר את הסערה

"בגלל השחתת הערכים התרבותיים, לאירופה לא היה האומץ לשאול את עצמה איזה סוג של הגירה עליה להתיר. בגלל השואה הרשינו הגירה של גורמים עוינים לערכים אירופיים ויהודיים. כולנו יודעים מה הטבע של ההגירה הזו, והיא יצרה שינוי בלתי הפיך בדמוגרפיה האירופית. רוב הילדים בבתי ספר באנטוורפן הם כיום מוסלמים. כלומר, רוב האוכלוסייה שם בעוד 30-20 שנה תהיה מוסלמית. זו תהיה עיר מוסלמית, ואירופה תצטרך להשלים עם כך. 

"אני מודע עמוקות לאיום הקיומי שאיתו מתמודד העם היהודי בישראל והעם היהודי באירופה. אחת הצלקות התרבותיות שהיא תוצאה של השואה היא שאנחנו לא שואלים את עצמנו מי אנחנו ובמה אנחנו מאמינים. אנחנו מאמינים ב'בואו אלינו, לא משנה מי אתם, לא משנה אם אתם אוהבים אותנו או לא. היכנסו לבתינו'. זו לא התנהגות רציונלית".

"יש לכם חוש עסקי, מה רע?"

מאמריו הראשונים של מאיירס, בתחילת דרכו העיתונאית, עסקו בסוגיה שנחשבה טאבו בחברה האירית - האנטישמיות האירית, שנפוצה עד היום במדינה הנקרעת בין קתוליות אדוקה לשמאל ליברלי. "המאמר הראשון שכתבתי עסק בחרם לימריק (שהוטל בתחילת המאה ה־20 על עסקים יהודיים בעיירה האירית לימריק, לווה בתקיפות אלימות ונמשך שנתיים; א"ב). התעניינתי בנושא כל חיי, ויש לי הזדהות עמוקה עם יהודים. 

"תקפו אותי על השימוש בסטריאוטיפים על יהודים. אתה לא יכול לדבר על קבוצה כלשהי בלי סטריאוטיפים. הצרפתים אוהבים אוכל, הבריטים קריקט, האירים שותים ואוהבים מוזיקה. היהודים הביאו דברים חיוביים רבים לחברה: יכולות מוזיקליות, רפואיות וגם בנקאיות. אחת הסיבות לכך שבנקאים יהודים כה מצליחים היא שהם ישרים. איש לא יפקיד את כספו בבנק לא הגון. אבל ברגע שאני מזכיר בנקאי יהודי, חושבים שאני מדבר על שיילוק (דמות הסוחר היהודי במחזה "הסוחר מוונציה" של שייקספיר; א"ב). יש אזורים כה רבים של רגישות, שכשאתה נוגע בהם מופעלים מטעני נפץ שמתפוצצים לך בפנים, ואז איש לא שומע דבר. כולם הצטרפו ל'לינץ'' נגדי. אני מרגיש מה זה להיות יהודי נרדף. זה אולי נשמע זול, אבל זה ככה. 

"הטעות שלי היתה בכך שקישרתי את הרקע היהודי של שתי הנשים עם יכולתן לסגור עסקאות טובות. כל אחד היה מתגאה בכך שהוא יכול לסגור עסקאות טובות. מה רע בכך? מה רע בלהגיד 'הנה אירי קתולי שיודע להסתדר'? אבל זה חוזר לשיילוק, והקריקטורה הזו חזקה מאוד בכל דיון בנושאים הללו. 

"אנטישמיות ופילושמיות משתמשות באותן התייחסויות פשטניות ליהודים. היכן שאני מוצא דברים חיוביים, אחרים מוצאים דברים מרושעים. אבל איזו חברה לא הרוויחה מנוכחותם של יהודים? בכל מקום שאליו קהילה יהודית עוברת, יש חברה מאושרת ועשירה יותר. זה כה פשוט, אבל פרובוקטיבי לומר אותו ואיני יודע מדוע. תראה כמה יהודים היו מעורבים בהחייאת השפה האירית. יהודים מאמצים את תרבות החברה המארחת, מעשירים ומפתחים אותה, וזה אחד הדברים הנפלאים בהגירה היהודית. זה נשמע כמו קריקטורה, אבל זו המציאות". 

כבר לא ישן טוב

מה הפרשה הזו עשתה לך אישית?

"אני לא ישן טוב מאז. כל מה שעשיתי בחיי נהרס. כשההמון תוקף, קשה מאוד לאנשים לדבר בעדך. זה לא הגיוני, לא מבוסס על עובדות אלא על רגשות, והתוקפים יודעים מה עמדותיי. אני תומך בישראל ונוטה לתמוך באמריקה ברוב עמדותיה. לכן אני אדם רע. כל היהודים האירים שדיברתי איתם אמרו לי: מה הבעיה עם זה שאתה מביע את דעתך? כל עוד אינך מנסה לעורר שנאה, אתה יכול לדבר בלי היסטריה".

למה לא תצא למאבק משפטי?

"כל עו"ד יאמר לך שהליכים משפטיים ייקחו שנים. כלי התקשורת שאתבע ימצאו כל דבר שעשוי להעמיד אותי באור שלילי, ויעלו את זה בבית המשפט כדי להראות שאני מרושע. עלי להחליט אם אני הולך עם זה עד הסוף". 

מאיירס קושר שוב ושוב את ה"לינץ'" הציבורי בו לעמדותיו הפרו־ישראליות. "אנשים לא רוצים לשמוע שישראל היא לא מדינה גזענית, אלא מדינה יהודית סובלנית. אם לא יהיה בה רוב יהודי, היא לא תהיה יותר יהודית. בעבר אמרתי שישראל צריכה להסכים לקבל את כל הפליטים שעזבו ב־1948, אבל זו לא היתה עמדה הגיונית. חשבתי עם הלב". 

מה שינה את עמדתך? 

"זה היה חלק מניתוח העובדות. ב־1996, אחרי ההפצצה הישראלית על כפר קאנא בלבנון, כתבתי מאמר תקיף ב'אייריש טיימס' על ישראל והוזמנתי לטלוויזיה האירית לדיון עם השגריר הישראלי. הייתי תוקפני כלפיו, אף שהוא התייחס אלי בהוגנות. כשיצאתי מהאולפנים שאלתי את עצמי: האם הייתי מוזמן לדיון לו גיניתי טרוריסטים פלשתינים? הסיבה היחידה שהזמינו אותי היא שהייתי מבקר חד לשון נגד ישראל. זו היתה נקודת התפנית, שבה הבנתי את כל הגישה האירית כלפי ישראל. 

"כולם יודעים שחלק מהדברים שישראל עשתה בעבר היו מטופשים או מרושעים. אבל זה מה שקורה במלחמה, והישראלים במלחמה מאז 1948. אין עם אחר שיש לו ניסיון כזה של אי ביטחון מתמשך, וצד שני שמפר ללא הרף כל הסכם איתו. אין כל עסקה אפשרית. ואז מאשימים אתכם, את מי שמנסים לשמור על העסקה, ולא את מי שהפרו אותה. מה שלמדתי מאז אישר את העמדה שאימצתי, ואני דבק בה. 

הייתי בלבנון ב־1982. הייתי ביקורתי בהרבה כלפי המדיניות הישראלית. קשה להישאר ניטרלי כשיורים עליך, וכשאתה רואה אזרחים נהרגים בהפצצות ישראליות. אך מה ישראל יכולה לעשות? בלי תגובה תופסים אתכם כחלשים, ועם תגובה אתם נתפסים כמרושעים. זו הברירה שעומדת בפניכם".