חשיפת ממצאי חקירת קשירת המטופלת בביה"ח שיבא מעלה תמונה קשה • מדובר בעינויים בחסות אנשי החלוק הלבן • פרשנות
הדרך הכי הטובה להמחיש את ממצאי החקירה המטלטלים של פרשת הקשירה של "נועה" היא שכל קורא ינסה לדמיין את עצמו או קרוב משפחתו, חלילה, קשורים בידיים וברגליים במשך 24 יום ברציפות כשאת צרכיהם הם עושים על עצמם בטיטול. בחדר הקשירה אין כלום למעט קירות ריקים, ואפילו לבני המשפחה לא מרשים כמעט לבקר. בעצם, למה לתאר זאת למשך 24 יום, מספיקות 24 שעות כדי להבין שמדובר בסבל ועינויים בלתי נסבלים, בלתי אנושיים. בלתי מוסריים ובלתי נסלחים. למעשה מדובר בעינויים בחסות חותמת וחתימה של אנשי החלוק הלבן הפסיכיאטריים.
כל זה קרה בביה"ח הממשלתי שיבא בתל השומר, בית החולים הגדול והמרכזי בישראל, שמתפאר תמיד בתרומות הכי גדולות ובכך שראשי המדינה ושועיה מבקשים לקבל בו את הטיפול בשעת מחלתם, בחוג ידידים נוצץ ובחידושים הרפואיים הכי המתקדמים.
אולם הפרשה הזו גילתה שאפילו בביה"ח שיבא, ודווקא שם, יש חצר אחורית מוזנחת ומקופחת שגרמה לאחת הפרשות המזעזעות בתולדות הפסיכיאטריה בישראל. דווקא שם סירבה הנהלת בית החולים לתחנוני מנהל המחלקה להקצות ולתקצב עוד אחים ואחיות, שיוכלו לטפל בחולה פסיכיאטרית קשה שהאלימות הקשה שלה נובעת ממחלתה. דווקא שם זלזלו בהנחיה של הפסיכיאטר המחוזי לבדוק את המטופלת כשהיא מותרת מהקשירה, ודווקא שם לא מסתפקים בקשירה אכזרית ומוסיפים לסבל של חולת הנפש עוד עונשים לא חוקיים ובלתי נתפסים כמו מניעת מקלחות, גמילה כפויה ולא חוקית מעישון והרחקת המשפחה.
הפרשה מעלה גם שאלות קשות מאוד לגבי ראש האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות, ד"ר טל ברגמן, שהיא למעשה הפסיכיאטרית הראשית של מדינת ישראל. בפרשה הזו נראה שד"ר ברגמן עשתה את כל הטעויות האפשריות בזמן אמת, כשקיבלה את הפנייה של בית החולים ולאחר מכן בבית המשפט. במדינה מתוקנת ד"ר ברגמן וראשי המחלקה הפסיכיאטרית בשיבא לא היו יכולים ולא היו מורשים להמשיך בתפקידם לאחר שפעלו באופן כל כך כושל.
ועדת החקירה בראשותו של ד"ר שמואל קרון, מנהל בית החולים הפסיכיאטרי "שלוותה", כתבה דו"ח נוקב וחשוב מאוד, אבל על הדו"ח מעיבה ההמלצה המבישה של הוועדה שממנה משתמע כאילו משרד הבריאות צריך להקים אגף מיוחד לחולות נפש מסוכנות, בדומה לאגף לביטחון מרבי לגברים שפועל בבית החולים הפסיכיאטרי הממשלתי "שער מנשה".
גם הנהלת בית החולים שיבא כתבה כי אחד הלקחים מהפרשה הוא שמעבירים כעת יותר חולים גברים קשים ל"שער מנשה". האגף לביטחון מרבי ב"שער מנשה" הוא מוסד מזעזע שכלואים בו חולי נפש בבידוד ושנים רבות בתנאים מחרידים, וגם הוא היה צריך להיסגר במדינה מתוקנת. העובדה שהוועדה במשרד הבריאות ובית החולים שיבא עדיין רואים בו מקום ראוי ואנושי לחולי הנפש הכי קשים בישראל היא אות קלון נורא למערכת הפסיכיאטרית בישראל.
