מהרגע שילדינו יוצאים לאוויר העולם, מוטלת עלינו האחריות לשמור עליהם - וכמובן גם בהיבט התזונתי • כיצד מזהים הפרעות אכילה בגיל צעיר? איך מקנים הרגלי האכלה נכונים מינקות? ועד כמה ההורים מהווים דוגמה אישית? • ההחלטות שיזינו לילדיכם הרגלים נכונים לכל החיים
כל הורה נתקל בשלב כלשהו בעמידה איתנה של ילדו על עיקרון תזונתי לא מושלם. יש שאוהבים ממתקים או חטיפים, יש שלא מוצאים את עצמם עם פירות וירקות, ואחרים ממאנים לאכול כליל. במקרי קיצון גם היבטים של אנורקסיה עולים על הפרק - אפילו בגיל ינקות. כיצד אנחנו, ההורים, יכולים לנווט בצורה נכונה את ספינת התזונה, שתשפיע רבות על חיי ילדינו? יצאנו לבדוק.
לפי מומחים, הפרעות האכלה בילדות הן תופעה מדאיגה אך שכיחה. 25% מהתינוקות שהתפתחותם תקינה יפגינו הפרעות קשות שגורמות לתת־משקל עד גיל שנה. במצבים שבהם יש בעיות רקע נוספות, כמו פגות, הפרעות התפתחות או אוטיזם, שכיחות התופעה נוסקת ל־80%. "מדובר בבעיה מטרידה מאוד שיש להקדים ולטפל בה, כי היא משפיעה על התפתחותו הפיזית והנפשית של תינוק", מסבירה שירי שלו, דיאטנית קלינית בשירותי בריאות כללית הפועלת במרפאה להפרעות אכילה בתינוקות. לדבריה, "אם בעקבות ההפרעה הפעוט לא עולה במשקל או סובל מחוסר במרכיבי מזון מסוימים, יש לפנות לייעוץ. השפעה של אלה על יחסי הורה־תינוק, שמתפתחים בעקבות המאבק על האוכל בהמשך, עלולה להתפתח להפרעת אכילה בבגרות או לבעיות רגשיות נוספות".
אם הפכתם להורים לאחרונה, ואתם קוראים את הטקסט הזה בתחושה שמוקדם להסיק מסקנה כלשהי לגבי ילדכם - דעו שלפי שלו כבר בגיל שלושה חודשים אפשר לגלות סימנים ראשונים של הפרעה. "הרבה פעמים הורים לא יודעים לתרגם נכון בכי של תינוק ולהבין אם הוא נובע מעייפות או מרעב. כך נוצר מצב שהורים מאכילים ילד לא רעב שרק רוצה לישון", היא מסבירה, "בנוסף, חשוב להבין שילד עד גיל שנה וחצי לא יודע להבחין בהעדפות וטעמים, אלא בעיקר בין מרקמים. לכן חשוב לא להיגרר למסקנות גורפות על העדפותיו או על מזונות שהוא לא אוהב".
בהקשר למרקמים מציעה נועה בר־זיו, דיאטנית ילדים במחוז צפון של קופת חולים לאומית, לנסות כמה שיותר מהם וכמה שיותר מוקדם. גיל ארבעה חודשים, לדבריה, הוא המועד הנכון להתחיל לכוון למזונות מוצקים. "מחקרים הוכיחו כי יש פחות סיכוי שהילד יפתח אלרגיה למזון אם הוא ייחשף אליו בשלב מוקדם", היא מסבירה, "כדאי להתחיל עם כשתי כפיות טעימות, ולא כתחליף לארוחה. הטעימה פותחת חלון הזדמנויות לטעמים ולמרקמים שונים, ואם התינוק לא מתלהב - לנסות שוב למחרת לאט לאט". בר־זיו מוסיפה כי בגיל שנה הילד כבר צריך לדעת לאכול וללעוס מוצקים. "הוא לא חייב לאכול ממש תפריט משפחתי, אבל שלא יהיה מצב שהילד עדיין מתבסס על הנקה או על תחליף מזון - כי אז הוא עלול לפספס את יכולת הלמידה של לעיסה, נגיסה ובליעה".
ההורים (לרוב) לא אשמים
הורים רבים שנתקלים בקושי להאכיל את ילדם, אף שהוא נפוץ, מאשימים בו את עצמם. אפרת אגמון־עמאר היא דיאטנית ילדים ורכזת תחום תזונת ילדים במחוז חיפה והגליל המערבי של שירותי בריאות כללית. היא נתקלת לא פעם בהורים לחוצים שמקבלים בטיפת חלב נתוני משקל לא נורמטיביים, ומסבירה להם שהקשיים שמגיעים בהמשך הם לא פעם תוצר של אותו המתח. "הסיבה להפרעות בהאכלה מינקות יכולה להיות על רקע של ריפלוקס (עליית תוכן הקיבה לוושט; זמ"ק) שלא מאובחן. יש ילדים שהקושי שלהם הוא מרגע שמתחילים עם מוצקים, ואז הילד לא אוכל מספיק או לא רוצה בכלל. זה מלחיץ את האמא ומעמיד אותה בפני שאלות כמו 'במה אני לא טובה', 'מה אני עושה לא נכון' - ואז יש מצבים של האכלה בכוח. כתוצאה מכך הילד סוגר חזק יותר את הפה ומתחיל מאבק. התגובה של אמא שנלחצת משפיעה גם על הפעוט - ואם הגעת למלחמה בהאכלה, אז במלחמה כולם מפסידים וצריך לבוא לייעוץ".
לצד הסכנה שבלחץ ובתוצאותיו, ביקשנו מהמומחיות עוד טעויות נפוצות שמהן נרצה להימנע. שלו מתחילה בהרגלים נכונים. "יש הורים שרואים שהפעוט לא אוהב לשתות מים ומוסיפים סירופ או מיץ - דבר שצריך להימנע ממנו. לא כל הילדים אוהבים מים על ההתחלה - אבל גם אם זה לוקח להם זמן, צריך להמשיך לנסות", היא אומרת, ומדגישה כי אותו חוק חל על פירות וירקות. "בכלל, הורים נותנים חטיפים שונים כשהולכים איתם לגינה אחר הצהריים, וזו טעות. עד גיל שנה וחצי לפחות לא צריך לתת להם חטיפים בכלל - יש עוד את כל החיים לזה".
לבדוק את הסיבה למה הילד מבקש ממתק או חטיף // צילום: גטי אימג'ס
כשהילד מבקש ממתק או חטיף, אנחנו צריכים לבדוק מה הסיבה לכך. האם באמת הוא רוצה לאכול משהו מתוק, או שהוא פשוט רעב - ואז חלופה מזינה עדיפה יותר, מן הסתם. ולהפך: "אם הילד אכל אחר הצהריים חטיפים ועוגיות, אין ספק בכלל שכשמגיע הערב הוא יהיה שבע ולא מסוגל לאכול ארוחה", מציינת שלו, "בכלל הרבה פעמים ילדים משועממים ומציגים את זה כאילו הם רעבים, והנחמה שלהם זה ממתק. צריך לשים לב לזה".
אם להם אסור, מה איתנו? כן כן, אין איפה ואיפה כשמדובר בהרגלי האכלה נכונים. השאירו את החטיפים לשעות שבהן הם ישנים. "הורים צריכים לתת דוגמה אישית. אי אפשר לתת לילד לאכול ארוחת ערב ובמקביל ההורה אוכל עוגייה", אומרת שלו במשפט שעלול לאכזב חלק מכם. סליחה.
משחקי הרעב
המושג "גיל שנתיים הנורא" בא לרבים מההורים הטריים בהפתעה. מי שחשב שמרדנות וסרבנות הן נחלתם של בני הטיפש־עשרה, מגלה שכבר 24 חודשים אחרי שנותקו מאיתנו פיזית, הילדים מפתחים רצונות משלהם ועומדים על זכותם לעמוד על זכותם. והאוכל נמצא כמובן במרכז הסיטואציה המורכבת.
"זה הגיל שבו הילד עושה 'שריר', 'משחק כוחות'", אומרת בר־זיו, "לא להתרגש, הוא למעשה מנסה אתכם ורואה מתי אתם נשברים". ואילו אגמון־עמאר מדגישה כי "חשוב לעבור את הגיל הזה בלי מלחמות. כשהילד אומר לא וההורה מציע חלופות, הילד מבין שיש לו שליטה בנושא - ואז כל היום סובב סביב האוכל, עם נטייה מדאיגה לכיוון המתוק והלא בריא". לדבריה, בשנים האחרונות חלה ירידה בסמכות ההורית ויש לכך השפעה מכרעת בנושא. היא מציינת שיש להורה יכולת השפעה רבה אם יצליח לא לנהוג בכעס, להראות דוגמה אישית, לאכול עם הילד - ולדעת להציב גבולות. בר־זיו מציעה: "איכלו עם ילדיכם. אם הוא רואה אתכם אוכלים עגבנייה ואבוקדו יש סיכוי שהוא יעז - כי אתם המודל לחיקוי שלו. איכלו איתו בשעה קבועה בערב וסביב שולחן פינת האוכל - לא ליד הטלוויזיה בסלון. ככל שהוא ירגיש שנותנים כבוד וחשיבות לארוחה - כך ייטב".
אגמון־עמאר מוסיפה בהקשר זה כי "זה בסדר אם ילך לישון ללא אוכל. זה סוג של הפנמה עבורו, ובפעם הבאה הוא לומד שהוא צריך לאכול את מה שמציעים". נוסיף לכך את המלצתנו האישית לספר הילדים "בתיאבון, רוני!" של מיכל דליות ועפרה שער־ברוש, המתאר את הסיטואציה המרדנית הזו ואת דרכי ההתמודדות איתה. גם ההורים לומדים מהתרחיש המתואר ומצויר בדפי הספר.
אז מצד אחד אנחנו מבינים שאסור להיכנע לרצונות שירגילו את הילד לתזונה לא בריאה. יש מי שמנסה להערים עליהם ולשלב באותם מזונות מרכיבים בריאים יותר. השיטה הזו עלולה, לדברי המומחים, לפתח אצל הילדים חשדנות כלפיכם, וגם היא לא בריאה.
ואלה לא הסיבות היחידות למרדנות. לפעמים מדובר באי־נוחות בשל ישיבה על כיסא שלא מתאים לגובה השולחן. במקרים אחרים ההורה מניח מראש בצלחת כמות מזון לא מידתית ומצפה שהילד יסיימה, ולפעמים - לא נעים להודות - הבררנות של הילד היא המשך להורים בררניים בעצמם, גם בלי שהם מודעים לזה.
גם בגיל 10-6 השפעת ההורים על תזונת ילדיהם לא נפסקת. אגמון־עמאר מבהירה להורים כי הנוהג לארוחות משפחתיות ולדוגמה אישית צריך להימשך ככל האפשר גם כשהילדים מתבגרים. "כדאי גם להכין את האוכל ביחד, שהילדים יהיו שותפים", היא מוסיפה, "החל משלב הקניות, בהכנה ובסידור השולחן - ואל תצפו מהר לתגובה חיובית. זה לוקח זמן, זה תהליך. בנוסף חשוב להבין שאוכל זה לא עונש ולא פרס. הרבה פעמים ילד אוכל כדי לרצות את ההורה, והוא צריך להבין שהוא עושה את זה בשביל עצמו. לכן, כל מניפולציה סביב אוכל לא מומלצת".
